אורח לחיים (לונטשיץ) נג

כנגד בעלי החנופה אמר ידכה ישוח ונפל בעצומיו חלכאים כי דרך זה מיוחד לחנפים הצבועים המקטינים עצמם בנגלה עד אשר יחשבו לצנועים וגורם שיפלו בעצומיו חלכאים כי לא ידעו להזהר מהם וכן שלמה בנו קרא חגר על ד' כתות אלו בסוף ספר משלי שהזכיר ד"פ לשון דור. א' כנגד כת מספרי לשון הרע אמר דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך כי כך דרכם של בעלי הלשון שלא זו ששולח יד לשונו ברחוקים אלא אפי' קרוביו השמיע אין נקי. ב' כנגד כת החניפים אמר דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ וזהו בעצם דרך החנף שאינו חפץ להטהר כ"א למראה עינים מבחוץ אבל מצואתו דהיינו גילוליו שמבפנים לא רוחץ מהם ועוד טומאתו בו ג' כנגד כת הלצים ובעלי הגאוה אמר דור מה רמו עיניו וגו'. ד' כנגד כת מספרי שקרים בממון אמר דור חרבות שיניו לאכול עניים מארץ וגו' ולא לחנם קראו אב ובנו תגר דוקא על ד' כתות אלו אין זה כי אם לפי שראו הנזק הגדול המגיע לכל ישראל בעבורם וראו בנבואה שסוף שתי בתי מקדשות ליחרב בעבורם. ונוסף על זה שהם גורמים אריכות הגלות כמ"ש למה ה' תעמוד ברחוק וגו' ולפיכך כשנגאלו אבותינו ממצרים, ארז"ל בזכות ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים בזכות שלא שינו את שמם ובזכות שלא שינו את לשונם ובזכות שלא היה בהם לשון הרע ובזכות שהיו גדורים מעריות אלו ד' דברים במעט השקפה דוק ותמצא כי הם מתיחסים לד' כתות אלו א' כת ליצים דהיינו גסות הרוח כנגדם אמר בזכות שלא שינו את שמם דהיינו להקרא בשם אדם המורה על השפלות. וע"ד ארז"ל אתם קרויים אדם ולא כו' וזהו כי שם אדם נגזר מלשון אדמה כאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר וכמשה ואהרן שאמרו ונחנו מה וע"ד ארז"ל לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט לא בשביל שאתם מרבים ומגדילים עצמכם כאומות אלא בזכות שאתם ממעטים עצמיכם לפני כו' יען כי האומות מצד גסות הרוח שבהם הם רוצים לדמות לעליון כנ"נ שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון וכפרעה וסנחרב וזולתם והרי יצאו מגדר שם אדם ורוצים לדמות לעליון. אבל ישראל אינן משנין את שמם ותמיד הם נקראים בשם אדם המורה על ההכנעה כמו שיסד הפייטן אדם אפר דם מרה הוא ואיך יתגאה אדם להבל דמה וזהו שנא' ונחנו מ"ה בגי' אד"ם וכן ארז"ל מאד מאד הוי שפל רוח מאד בגי' אדם וע"ד שנאמר מה אנוש כי תזכרנו וז"ש גדול מה שנאמר במשה ואהרן מבאברהם ר"ל גדול אותו מה שנא' במשה ואהרן בפסוק ונחנו מה ממה שנאמר באברהם כי אע"פ שגם אברהם אמר ואנכי עפר ואפר מ"מ משה לגודל ענוה שבו ביזה גם מקורו וזה האדמה אשר ממנה נתהווה העפר כמ"ש ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וק"ל ובסמוך יתבאר שהמצה יש בה רמז נכון אל הענוה כעיסת המצה שאינו עולה לפיכך מצינו שמצה בגימטרי' ג"פ מ"ה כנגד ארז"ל מאד מאד הוי שפל רוח כו' וידוע ששפל רוח היינו שיאמר ונחנו מה ובמידת הענוה הרמוזה במה צריך שיאחז מאד מאד הרי לך ג"פ מה והמשכיל יבין וזה"ש מה שמו ומה שם בנו כי תדע כי השם של ד' עולה למספר מה כשתכתוב יו"ד ה"א וא"ו ה"א ושם בנו בכורו ישראל אד"ם ג"כ כמספר מ"ה וארז"ל כ"מ שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כו' אע"פ שלשון מה הנאמר אצל הקב"ה הוא לגדולה כד"א ה' אדונינו מה אדיר שמך מ"מ לא נמנע מליחס שמו ית' בשמינו אע"פ שאצלינו הוא לשון שפלות וזהו ענותנותו ית' וזהו סוד ארז"ל אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו כו' רמזו רז"ל בזה שאין האדם צריך בדיקה כי אם במדת הענוה הרמוזה בתיבת מה כאמור זה"ש אלא במ"ה שיש בו שאם הוא שלם במדת הענוה אז ידו בכל המדות הטובות שכן משה לא נשתבח אלא במדת הענוה וכן ישראל נבחרו בעבורה כאמור וזה מהידוע שהיין מוליד גסות וכמו שנא' ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה לכך אמר יש קנקן חדש מלא יין ישן כי האדם נמשל לכלי מה שנא' וכלי יקר שפתי דעת ויש קנקן חדש דהיינו אדם נער ובער וחדשים מקרוב באו לקחו להם חלק גדול מן הגאוה המשולה ביין כאלו הוא זקן ורגיל ופרקו נאה וכאלו אליו ראויה הגדולה וההתנשאות לכל לראש וזהו מלא יין ישן שהוא מתעטף בלבוש גאוה הראוי לזקנים ויש קנקן ישן שאפילו חדש אין בו כי יש לך זקן ויושב בישיבה שאין בו מן הגאוה לא מינה ולא מקצתה אפילו חלק הראוי לקטנים שנקראו חדשים אין בו והמשכיל יבין ב' שלא היו משקרים בשביל חמדת הממון זה"ש ולא שינו את לשונם והיו דוברי אמת בלבבם כרב ספרא והיה משאם ומתנם באמונה ולא שינו בלשונם לספר שקרים בעמיתו. ג' לשון הרע זה"ש ולא היה בהם לשון הרע. ד' החנופה זה"ש ולא היו פרוצים בעריות כי ידוע שהחנופה מצויה ביותר ברודפי אחר העריות שאין דבורם עם הזונות בפה ולב וכל אהבתם אינה אלא מן השפה ולחוץ דרך החנופה וכן דיבור הזונות אליהם כמ"ש חלק משמן פיה הטתו ברוב לקחה וגו' כי אין כוונתם לפרות ולרבות ואהבתם תלוי בדבר בטל דבר בטל אהבה ואלו הם הד' כתות אשר עליהם צווחה עזרה א' צאו מכאן בני עלי כו' וזה כנגד כת חניפים שנמשלו למגלי עריות וזה"ש אשר ישכבון את הנשים כו' ובמסכת שבת מסיק שפנחס לא חטא ומקשה שם והא כתיב ובני עלי בני בליעל אלא מתוך שהיה לו לפנחס למחות בחפני ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאלו חטא וידוע שמדה זו מצויה בחנפים האומרים לרשע צדיק אתה לפיכך מעלה הכתוב על פנחס כאלו בא על העריות וכתב עליו אשר ישכבון את הנשים