אורח לחיים (לונטשיץ) נב

שנאמר כל פרקמטיא של משה היתה באז דהיינו אחד רוכב על ז' וכוונתו להמליכהו יתברך על כל המערכה וזה טעם אמרז"ל שהמילה דוחה שבת כי השבת המורה על שביתת מלאכה גשמית נופל במספר ז' הגשמיי' והמילה באה במספר שמיני והוא רוחני כאמור לפיכך נאמר לשון אז במילה שנאמר אז אמרה חתן דמים למולות תן חלק לשבעה אלו ז' ימי בראשית וגם לשמנה אלו ח' ימי המילה וזה ממש דוגמת אמרו מן הכבשים ומן העזים תקחו והמשכיל יבין:,.

ואחר הצעה זו נבא לביאור כל המאמר האומר ד' צוחות צוחה עזרה כו' כי לא לחנם הוקבע מאמר זה בגמרא אם לא להורות לנו הסיבות אשר גרמו חורבן בית תפארתינו כי בטוב ההשקפה הצרופה ובחונה נאמנה יבחנו כל דברי המאמר שאותן ד' צווחות הן הנה היו לבני ישראל כי נמצאו בהם ד' כיתות שאינן מקבלים פני השכינה והם כת לצים כת חניפים כת מספרי שקרים כת מספרי לה"ר כו' כאשר הוכיחו רז"ל מן המקראות וכאשר נגאלו אבותינו ממצרים לא נגאלו כי אם עד אשר לא היה בהם כת א' מכל ד' כתות אלו כי במציאותם ואפי' בא' מהם לא היו ראויין לקבלת פני השכינה ומזה תקיש לאורך גלות החל שכולם כאחד מצויין בנו ואם בהיות המקדש בבניינו צווחה העזרה צאו מכאן בני עלי כו' ויששכר ק"ו שבהיותו בחורבנו שלא יבנה עד אשר יסתלקו מבינינו ד' כתות אלו ואען ואומר כי לפירוש הראשון שהנחנו בחטא יששכר שהקדים החלק הגופני על הרוחני נראה שזה היתה בעצם חטא בני עלי והנה שני צוחות אלו ענין א' לכולם זולת שבני עלי היו בבית א' ויששכר היה בבית שני ואלו גרמו חורבנן כי נתנו מקום ללמוד מהם כי כמו שישכר היה מכבד עצמו ומחלל קדשי שמים ועשה העבודה דרך בזיון במקום שאליה משפט הבכורה להיות לה קדימה במעלה כך אמרו על בני עלי שהיו משהין קיני הנשים ר"ל איחרו עבודת הש"י כי כל עסק גופני היה קודם אצלם במעשה ובמחשבה וכן פרש"י בפ' במה בהמה על ארז"ל כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה כו' ופירש"י שלא חטאו באשת איש ומיהו בבזיון קדשים חטאו וזהו בעצם חטא יששכר שהיה מחלל קדשי שמים ומבזה אותם ואמר לבסוף כבשים קודמין וזהו ממש דוגמת שהיית קיניהם של בני עלי וזה מבואר אך לפי דרכינו נוכל לפרש כל הד' צוחות כנגד ד' כיתות אלו שאינן מקבלין פני שכינה והטעם בכולם לפי שכתות אלו דומה כאלו הם דוחים רגלי השכינה כביכול כי כת הלצים נאמ' בעצם וראשונ' על בעלי גסות הרוח המתלוצצי' בזולתם וכל דיירי ארעא כלא חשובי' בעיניה' ותמיד הוא מתלוצץ בחברו לומ' איך חבירו בזוי מעם ואני תהלה וראיה לדברינו שנאמר זד יהיר לץ שמו וגו' הרי שקרא ליהיר לץ והמתגאה בלי ספק שהוא כאלו דוחה רגלי השכינה כי אליו יתברך יאתה הגדולה והרוממות ואין לזרים אתו שנא' ה' מלך גאות לבש וגו' וזה העוטה בטלית שאינו שלו אומר עליו הקב"ה אני והוא אינן יכולין לדור בעולם שנאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל ודרז"ל אל תקרי אותו אלא אתו וכן ארז"ל שכל המתגאה כאלו כופר בעיקר כו'. ב' כת חניפים כיששכר ובני עלי בלי ספק שהם גורמים חילול קדשי שמים כארז"ל מפרסמין על החניפים מפני חילול השם כו' כי בזמן שהחנף מראה עצמו כשר כמנהג הצבועים וה' יראה ללבב שלבו לא נכון עמו ובזמן שהוא מענישו אז יש בזה צד חילול השם כי יאמרו שלית דין ולית דיין חלילה שהרי כצדיק כרשע ורז"ל אמרו שכל עדה שיש בה חנופה מביאה אף לעולם שנא' וחנפי לב ישימו אף וזה ממש מכ"מ כי האף הורג צדיק ורשע שנא' האף תספה צדיק עם רשע וכפרש"י שם וזה מצוי במקום החנופה שאומרים לרשע צדיק אתה והיה כצדיק כרשע ג' כת מספרי שקרים יאמר בעצם וראשונה על המשקרים בממון כמ"ש ולא תשקרו איש בעמיתו ופשוטו מדבר בגוזל ממון חבירו כי לא יתכן לומר שמספר שקרים מדבר בסתם דברי שקר כי זה בכלל מספרי לשון הרע ויש כדמות ראיה לדברינו מה שנא' לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וסתם עושי רמיה בממון מדבר כד"א לא יחרוך רמיה צידו וזה"ש ועד ארגיעה לשון שקר הרי ששלל ממנו הנצחיות וזה לא יצדק בסתם סיפור שקרים זולת במשקרים בממון שייך לומר עד ארגיעה כי כרגע נראה בביתו וכרגע ספו תמו מן בלהות כל אוצרותיו אשר אצר ואשר טמן לא בצדק ולא במשפט ובחצי ימיו יעזבנו וכת זו דוחה ג"כ רגלי השכינה כמו שנא' גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית יאמר שהגזלה מצד עצמה אע"פ שרעה היא מ"מ הרעה הנמשכת ממנה היא יותר גדולה מעצם המעשה וזה שהגוזל חושב שאין פשע בדבר ולית דיין ויאמר לא יראה יה וכו' וז"ש אין פשע שהגוזל לא ישים אשם בנפשו על כל מעשיו ויאמר אין פשע בדבר ובזה הוא חבר לאיש משחית ר"ל לדור המבול שנא' בהם כי השחית כל בשר דרכו ומלאה הארץ חמס והנמשך מזה שאמרו מה שדי כי נעבדנו וגו'. ד' כת מספרי לשון הרע נאמר בהם שחו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ כי נקל להם לשלוח חץ לשונם גם בהקב"ה כנחש שספרה לשון הרע בבוראה לפיכך אין מכניסין אותם במחיצתו של הקב"ה וזאת הסבה שארבע כתות אלו אינן מקבלים פני השכינה וכנגד ד' כיתות אלו אמר דוד ע"ה במזמור למה ה' תעמוד ברחוק וגו' רצה לידע הסיבות הגורמים ריחוק השכינה ובאה אליו התשובה ברה"ק בגאות רשע ידלק עני וגו' וכל המזמור ההוא מיוסד על ד' כיתות אלו א' כנגד כת הלצים בעלי גסות הרוח אמר רשע כגובה אפו בל ידרוש וגו' שני כנגד משקרים בממון אמר יארוב לחטוף עני וגו' ג' כנגד בעלי הלשון אמר אלה פיהו מלא מרמות ותוך. ד'