אורח לחיים (לונטשיץ) נא

ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט לכן שמח לבי וגו' כי מתחלת הרעיון היה הלב נעצב מצד היותו מונח בצד שמאל כאלו היתה כוונתו ית' ביצירה שהחומר יש לו יתר שאת ועוז על הצורה כיתרון הימין על שמאל ואח"כ ראה בשכלו שכל אדם צריך בכל פעולה לפנות פני מגמתו מול פני אור השכינה הנותנת עוז ותעצומות לשני כחות אלו ואז ימין האדם כנגד שמאל השכינה ושמאל האדם כנגד ימין השכינה וזה"ש שויתי ה' לנגדי תמיד ואז מימיני בל אמוט שלא יהיה עלי תפארת התאוה שבימין לאמר ידי רמה עד אשר כמעט נטיו רגלי על ידה ומעתה לא אמוט כו' ימין ה' רוממה לחזק הכח השכלי שאצלי המונח בשמאל וזהו שמסיים המזמור ואמר נעימות בימינך נצח שעיקר הנעימות יהיה לי מימין ה' ולא מימיני וק"ל וזה"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני עליהם יעמדו יחדיו יאמר שביד שמאל הקב"ה מחזיק החלק הארצי שבאדם וימינו ית' טפחה החלק הרוחני שבאדם הנגזר משמים והוא מאוחר במעשה וקורא אני עליהם יעמדו יחדיו ששניהם הכרחיים לאדם לצורך השגת שלימותו כי לא תושג בלעדם כלל וזה שאז"ל וכן פירש"י בפ' בשלח ימינך ימינך ב' פעמים כשישראל עושין רצונו של מקום ב"ה השמאל נעשית ימין וק"ל. ואחר הצעה זו יתבאר לנו בנקל המאמר שהתחלנו בו ד' צווחות צווחה העזרה כו' וטרם בואי לביאור כל המאמר בכללו בכל ד' צווחות אשר מתוכם יתבאר לנו סיבת אריכות גלותינו זה נבאר תחלה מה חטאו ומה פשעו של יששכר איש כפר ברקאי שנענש בקציצת שני ידיו וזה שצוחה זו צוחה עזרת האנשים דהיינו המעלה הט"ו שהזכרנו בהקדמה שנייה שהוא ענין דביקות שכינתו ית' אשר אליו נכספים האנשים אנשי חיל גבורי כח לשמוע בקול דברו ית' ואצלם כל שאר עסקי הגוף טפלים לתכלית נכבד והם כמו הכנה לבד להביא לידי תכלית זה וזה האיש יששכר נטה אחר עזרת נשים בחושבו שעסקי הגוף הם עיקר וכל עסקי הנפש הם טפלים ואין להם תכלית אם לא לכדי שעל ידם ישיג האדם חמדות העה"ז וזהו דרך נשים כאמור בהקדמה ב' ושמו יוכיח יששכר כי בכל מעשה היה מצפה לשכר והיה איש כפר ברקאי שכפר במעלת תהילת זכות וברירות הנפש הנוצצת כברק ומסיק מאי עביד במה נודע בשערים שזו היא כוונתו כריך ידיה בשיראי ועבד עבודה ומכבד עצמו ומחלל קדשי שמים כפשוטו ממש שנתן רוממות וגדולה אל חלקי החומר עד שחילל על ידם קדשי שמים ועשה חציצה בעבודתו והחציצה היא המחשבה זרה המפגלת הקרבן והמחשבה היתה שכל היום היה מתאוה לחמדות הגויות ולסוף נתגלה בפומבי מזימות לבבו כי מלך ומלכתא זכר ונקבה הוו יתבי ושקלי וטרי איזה כח קדם במעלה אם הנפשי או הגופני עד שנתווכחו אם להביא קרבן פסח אמרא לאמר שכחות הגוף יש להם קדימה במעלה והם מכונים באמרא כדלעיל. או אם יותר נכון להביא לפסח גדיא להורות שהעסק הרוחני יותר טוב וקודם במעלה מלכא אמר גדיא יאי כי הזכר הלך לשיטתו לאמר עזרת אנשים עיקר והוא החלק הרוחני הרמוז בגדי ומלכתא אמרה אמרא יאי יען אשר דרך נשים לה על כן אמרה שאמרא יאי המרמז לעסקי החומר ע"ד כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים כו' כנ"ל בהקדמה שנייה והסכימו לשלוח אחר הכהן גדול כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ובבואו לפני המלך הלך גם הוא לשיטתו כמו שהועד עליו שהיה מכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים כך מצא לו כהן זה מקום לגלות כל מזימות לבבו והאלהים עשה ע"ד מפרסמין על החניפים מפני חילול השם כך תגלה רעתו בקהל ופיו הכשילו לאמר אי גדיא יאי יסק לתמידא ר"ל אם היה רצון וחפץ אלהי בחלק הרוחני יותר מבחלק הגשמי למה לא צוה להקריב התמיד מן הגדי כפי הוראת לשונו ועצמותו כאמור אמר המלך אחר שלא היה לו אימתא דמלכותא ר"ל אחר שפרק מעליו יראת עול מלכות שמים ונתן הרוממות לצד ימין דהיינו לחלק התאוה על כן צוה לקצץ לו יד ימין יען וביען כי שקר בימינו לאמר שימין האדם עיקר ויען כי כהן זה חדל להיות לו אורח כאנשים גבורי כח לכבוש את תאותם ונטה לדברי האשה לאמר שימין עיקר על כן נתן שוחד לקצץ לו יד שמאל בחשבו שהשכל המונח בלב משמאל אין לו מציאות והוא טפל לתאוה שבימין עד לסוף נקצצו שני ידיו רמז למי שמעלה חלקי הגוף על חלקי השכל הרי שניהם כרעו ונפלו ע"ד ארז"ל דורות האחרונים שעשו תורתן עראי ומלאכתן קבע זה וזה לא נתקיימה בידם כו' ובידם דוקא כי כבר אמרנו ששני הידים מורים על שני הנהגות אלו וקציצת ידי יששכר יוכיח וזה"ש לא נתקיימה בידם זהו שמסיק שיששכר זה לא קרא ולא תנא על כן לא ידע איזה דרך ישכון אור שהרי תנן כבשים קודמים לעזים יכול מפני שמובחרין במינם ר"ל שיש להם קדימה במעלה ת"ל בקרבן חטאת ואם כבש מלמד ששקולים הם ר"ל שיש קדימה לשניהם זה על זה לזה בזמן ולזה במעלה דהיינו לזה במעשה ולזה במחשבה לפיכך הקדים העז במביא קרבן על חטאתו מן הטעם שנתבאר למעלה בהקדמה ג' לכך נאמר בקרבן פסח מן הכבשים ומן העזים תקחו ר"ל לעולם יקח משניהם אם יביא כבש יכוין אל התכלית הרמוז בגדי ואם יביא גדי צריך להקדים הכבש במעשה כי המשכיל צריך שיאחז בשני קצות אלו ויתן חלק לזה ולזה כי יגיעת שניהם משכחת עון וכן אמר שלמה תן חלק לשבעה וגם לשמונה כל מספר שבעה גשמי ונופל תחת יד המערכה של ז' ככבי לכת וכל מספר שמונה רוחני כי הקב"ה אחד ורוכב בגאותו ז' שחקים כמו