אורח לחיים (לונטשיץ) נ

השלימים לכך אמר מהר גלעד ר"ל שהפשטת החומר בא להם מהר סיני אשר עליו קבלו התורה שע"כ קראו גלעד כי עליו נתנו לוחות העדות ואח"כ הסב פניו כנגד כת רודפי התאות ואמר שניך כעדר הרחלי' כי השנים מיוחדים לעסק גופני לחתך המאכל ולחולשת קנין זה ולגודל רכותו המשילו לרחל כהוראת לשון אמרא אמירה רכה ועוד שכל הצרכים ההם באים על ידי המזלות אשר מזל טלה ראש לכולם ואמר שעלו מן הרחצה וגו' הנה בכתוב זה הוא משבח ואומר שאפי' ההשתמשות בצרכי הגוף בזמן שהוא נעשה לשם השגת התכלית האמיתי אז יש בו צד שלימות והאנשים המשתמשים בצרכי הגוף ע"ז האופן בלי ספק שאינן נהנין מן הגזל והם רחוצי ידים מן החמס לכך נאמר שעלו מן הרחצה ואמר שכולם מתאימות ששני כחות אלו כולם מתאימות לכוין לתכלית א' והיו תואמים יחדיו מלמטה ובסיבה זו שכלה אין בהם כי אפילו בחלק הגופני אין מות ומשכלת אלא שניהם יזכו אל השלימות האחרון. ונראה להביא קצת ראיה לדברינו ממה שמצינו במס' שבת רבי זירא אשכח לר"י דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה וחזיתיה דהוה בדיחא דעתיה ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה א"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אמרי א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא פירש"י סתם עזים שחורות מ"ט הני מיכסיין והני מיגליין הני דמכסינן מינייהו מיכסיין והני דלא מכסינן מינייהו מגליין ויש להקשות איך יאמין שחכמים כאלו יספרו בדברי הבאי כאלו בלי איזה כוונה לד"ת אף אם נניח ונאמר שרוב הסיפור ההוא במילי דעלמא מ"מ מאחר שראה אותו שמח וטוב לב היה לו לכלול בשאלותיו איזו דבר תורה או להתחיל בהם. ונ"ל שראש דבריהם אמת וצדק ונאמר בדבר הכולל כל השלימות האנושי וע"פ הצעת דברינו שהאמרא רמז לחלקי החומר וגדיא לחלקי הנפש ושאלו בהקרבת הפסח שמצינו בכ"מ כבשים קודמין לעזים הן בשאר קרבנות הן בקרבן הפסח נאמר ג"כ מן הכבשים ומן העזים תקחו וא"כ היה מן הראוי לכל אדם להקדים לקיחת הטלה ללקיחת הגדי כי כל המוקדם בפסוק קודם לכל דבר שבקדושה כי כך הוא האמת ששימושי הגוף קודמים בזמן והרי אנו רואין ופוק חזי מאי עמא דבר שהרי זאת לפנים בישראל שבחרו להם תמיד בגדי יותר מבכבשים כדאי' בפר"א שני גדיי עזים אחד עשה פסח וא' מטעמים כו' וכן נראה שבבית שני הקדימו הגדיים שכן עשו זמר לפסח המתחיל חד גדיא כו' וזהו ששאלו למה עיזי מסגי ברישא כו' ר"ל סתם הליכות עולם הוא להקדים העזים והלא בפסוק הכבשים קדמו והשיב לו כברייתו של עולם כו' וזה שכבר אמרנו אע"פ שצרכי הגוף הרמוזים באימרא יש להם קדימה זמנית מכ"מ העסק הנפשי צריך שיקדים במחשבה כנ"ל ולפי שהעסק הנפשי הרמוז בגדי עיקר כי בעבורו נברא העולם על כן נהגו להקדים העזים. ודבר זה אנו למידין מברייתו של עולם דברישא חשוכא כו' וזה רמז נפלא שמתחלה צריך האדם להקדים בדעתו העסק הרוחני הגנוז והחשוך מן העין כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליריאך וכתיב עין לא ראתה וגו' והעסק הגשמי ותועלתו נראה עין בעין לפיכך קראו נהורא כי הדבר העמוק והנסתר יכנה בחושך והנגלה בנהורא ע"ד ארז"ל שהתורה היא כתובה באש שחורה ע"ג אש לבנה רמז לנגלה ונסתר שבתורה שראו לכנות בשחורה ולבנה כי האי שחור חשוך ונעלם הוא כנודע ומטעם זה נאמר במעשה בראשית מתחלה ויהי ערב ואח"כ ויהי בוקר להודיע שהדבר הרוחני החשוך ונסתר צריך להיות קודם במחשבה כי הוא התכלית וסוף המעשה תחילת המחשבה לכן נהגו להקדים עזים לאמרא ליתן קדימה במעלה לדבר אשר בעבורו נברא העולם וזה"ש כברייתו של עולם ואח"כ חזר השואל ואמר א"כ הוא שהעזים מרמזים על החלק הרוחני ואמרא על החלק הגשמי מ"ט הני מיכסיין והני מיגליין כי כפי הנראה איפכא מבעי ליה שהחלק הרוחני מכוסה וזה הגשמי מגולה וא"כ למה נמצא הזנב באמרא יותר והשיב לו הני דמיכסינן מינייהו כו' וע"ד המשל שהביא המורה בספרו הנכבד במלך שצוה לעבד לפנות הזבל כו' עח"ג פרק ח' ותוכן הדבר שחרפה היא לנו שאנו צריכין לשימושים הגופניים לפנות זבל האכילה ויותר היה טוב לנו אלו היינו כאחד מצבא המרום שאינן צריכין לכל זה ולכן אנו צריכין להשתמש בהם בצינעא לכסות חרפתינו מפני המלאכים שלא יראו בבושתינו כמשל העבד שהביא הרב על כן האמרא שאנו מכסיין מינייהו ר"ל מצד העסק ההוא אנו צריכין לכסות עינים על כן גם המה מכוסי ערוה אבל העזים שיש בהם משל על העסק הרוחני אשר בו אנו משולים לצבא המרום ואין לנו בושה מצידו אלא הרי אנו רואין בפומבי כמלאכים עד אשר אפי' פועל המשגל בזמן שנעשה לש"ש אין בו דבר מגונה ראיה מפסוק ויהיו ערומים ולא יתבוששו ומפסוק אסף אלהים את חרפתי על כן העזים מגולי ערוה כי אפי' אבר ההוא אינו צריך כיסוי והמשכיל יבין זה כי סודו נפלא וידיעתו הכרחית זהו מה שרצינו להוסיף בהקדמה בענין הקדמת כבשים לעזים בכ"מ בתורה לפי שהעסק הגופני קודם על כל פנים חוץ אצל קרבן החטאת הקדים בפרשת ויקרא העז לכבש כי אחר הכפרה האדם נעשה נקי מכל חטא וכאשר יסור עונו וחטאתו יכופר אזי העסק הנפשי קודם במחשבה אצלו

הקדמה הד' היא בהיות ידוע ששני כחותיו של אדם הגופני והגשמי מתיחסין לימין ולשמאל כי הכח המתאוה משכנו בכבד המונח בצד ימין והכח השכלי משכנו בלב המונח בצד שמאל ואע"פ שנא' אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד וזה נראה הפך הנחה זו ונ"ל לבאר עפ"י פסוק שויתי