אורח לחיים (לונטשיץ) מט

והצדיק השלם יאחז דרכו בשני קצות אלו ויתן חלק לזה ולזה דהיינו חציו לה' וחציו לכם אך ורק בתנאי זה כשיפנה בשניהם אל ה' לעשות לש"ש וזה שאמרו ואנחנו עינינו ליה ר"ל אליו כל מגמת פני מעשינו. או שם יה המורה על הזיווג מורה גם על דביקותו ית' עמנו כדביקות איש באשה כמ"ש כי בועליך עושיך וגו' וכן נרמז כל הענין יפה ומתוקן ומקובל באותן ט"ו שיר המעלות שאמר דוד ע"ה והלוים אמרו אותן ט"ו שיר המעלות כשעלו באותן ט"ו מעלות שמעזרת נשים לעזרת אנשים כי במזמור הראשון נאמר שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני אויה לי כי גרתי משך וגו' וכל המזמור מדבר בהצלה הגופנית דוגמת היציאה ממצרים והיינו עזרת נשים כאמור אמנם המעלה הט"ו היא ובנה לנו את בית הבחירה וכנגדה נאמר בשיר המעלות ט"ו הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' דהיינו בבית הבחירה מקום עזרת אנשים מקום דביקות שכינתו ית' וזוכין לשלימות זה גם בעה"ז הנמשל ללילה על כן אמר העומדים בבית ה' בלילות וזהו טעם גאולת מצרים בט"ו לחדש לידע ולהודיע שתכלית הגאולה היתה בשביל המדריגה האחרונה והיא בנין בית הבחירה מקום דביקתו ית' והיא אחר מספר ט"ו כאמור: לפום ריהטא נוכל לומר שט"ו מעלות בא במספר מכוון כמספר סדר המדריגות לקניית השלימות כי המדריגה הראשונה היא להמציא צרכי הגופות כדי שיהיה חזק ובריא אולם לעסוק בתורה וזה כנגד היציאה ממצרים ומשם יחנך הנער לפי דרכו תחילה למקרא ואח"כ למשנה ואח"כ לתלמוד ואז הוא נקרא בן תורה ומשם יעלה ממעלה למעלה כדרך שמנה אותם ר"פ בן יאיר באמרו תורה מביאה לידי מעשה ומעשה לזהירות מזהירות לנקיות מנקיות לפרישות מפרישות לטהרה מטהרה לקדושה מקדושה ליראה מיראה לענוה מענוה לחסידות מחסידות לרוה"ק ורוח הקודש גדולה מכולם הרי בין הכל ט"ו ורוה"ק זהו בעצם ענין ובנה לנו את בית הבחירה וזהו עזרת אנשים אשר צווחה צא מכאן יששכר שדרך נשים לו בדרך שיתבאר בע"ה

הקדמה הג' היא אחרי שכבר הנחנו בהקדמה א' סדר הקדימה והאיחור בשימושי הגוף והנפש ובהקדמה

ב' שפעולה אחת מתיחסת לאנשים ושנייה לנשים הנה בהקדמה ג' יובא מאמר רז"ל מצרף שני הקדמות הראשונות ומתוכה יתבאר דמיון של כבשים ועזים שלפעמים ישראל נמשלו בהם וסדר קדימתן בקרבנות וזה שכבר דרז"ל כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים אליהם תאמר בלשון אמירה רכה ותגיד לבני ישראל אלו האנשים תגיד להם דברים קשים כגידין ע"כ אע"פ שאימרא וגדיא שהזכיר בעל המאמר שהתחלנו בו הוא תרגום של כבש מ"מ הלשונות קרובין אל אמירה והגדה שהזכיר במדרש זה והנה כבר ידעת ששם יעקב חומרי נגזר מלשון עקב ושם ישראל רוחני נגזר מלשון כי שרית עם אלהים לפיכך הזכיר אצל הנשים שם יעקב ואצל האנשים שם ישראל שהנשים לפי רכות מזגם אינן מקבלין כ"א דברים רכים שאינם מתנגדים כ"כ למזגם והאנשים גבורי כח לעמוד כנגד התאוות המוחשות מקבלין אף הדברים הקשים כגידין ומה שנקט לשון אמירה והגדה לפי שהם קרובים ללשון אימרא וגדיא ויכול להיות שזהו בעצם הויכוח שהיה בין המלך והמלכה אם אמירה רכה יאי או הגדה קשה יאי בדרך שיתבאר הסמוך ואם אימרא וגדיא כפשוטו נראה שיש בהם רמז רמוז על עסקי הנפש והגוף כי עסקי הגוף רמוזים באימרא דהיינו כנגד מזל טלה המשפיע לעולם שובע שמחות וכל מיני הצלחות בדרך שנתבאר למעלה על אמרו רז"ל אבותינו השתחוו לשמש כו' והגדי כינוי אל עסקי הנפש הנפעלים בימי הקור יותר מבימי הקיץ וזה אין צריך לפנים כי כבר נודע שימי הקור הם יותר דקים ורוחניים מימי החום השמשי כי מטעם זה ימי הזקנה יותר טובים להשגת החכמה מצד קרירות חום הטבעי ההומה אחר חמדות הגוף לפיכך נרמז בגדי זה על עסקי הנפש כי חדש טבת מזלו גדי וידוע שחצי כסליו וטבת וחצי שבט קור כמו שפירש"י פרשת נח וא"כ אין חודש שלם חורף כ"א טבת לפיכך נקרא חורף שהקור גורם חריפות השכל כאמור ועוד שבימים ההם אין זרע וקציר לפיכך כולו רוחני ועוד שגדי הוא לשון מתיקות רמז לעסק התוריי שנא' בו ומתוקים מדבש ונופת צופים ובא על זה הרמז בשיר השירים שערך כעדר העיזים שגלשו מהר גלעד שניך כעדר הרחלים וגו' יאמר על כת הצדיקים שהקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה שנאמר וסביביו נשערה מאד ועליהם אמר שערך כעדר העזים המשילם לעזים מן הטעם שנתבאר וע"ד ארז"ל מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהם עזים ר"ל שהם עומדים בדתם בכל תוקף ועוז לא ישובו מפני כל פיתוי זרים מפני קשיות ערפם וזהו הוראת לשון עוז אפם כי עז העם העומדים בדת אמת ועוד שלשון עז מורה על חזקו ותקפו של הקנין הרוחני שהוא נעשה קנין דבק עם האדם ומתעצם בו אינו מקבל העדר ותמורה ונמצא שגדיא ועז מורין על ענין א' כי עז לשון עוז וגדיא רמז לדברים קשין כגידין אשר לא ינתק וכן ידוע שטבע העז יותר קשה וחזק מטבע של הכבש כי מטעם זה הוא נקרא עז וגדיא כאמור וכל זה משל נפלא על קניני הנפש הבאים מצד התורה שנא' בה ה' עוז לעמו יתן ומטעם זה המשיל הצדיקים לעדר העזים ואמר שגלשו מהר גלעד גלשו לשון קרחה כפירש"י והר"ר משה אלמושנינו נ"ע פירש ענין קרחה זו על הפשטת החומר המצוי בכת