אורח לחיים (לונטשיץ) מו

לידי מעשה ר"ל כמה גדולה פעולה זו שמביאה תכלית נכבד כזה אבל באמת המעשה גדול כי לא המדרש עיקר אלא המעשה: ובהצעה זו נראה ליישב מה שארז"ל יפה ת"ת עם דרך ארץ כו' מדקאמר עם דרך ארץ ש"מ שת"ת טפל חלילה והדרך ארץ דהיינו העסק בחלק הארצי שבאדם הוא עיקר ואח"כ אמרו וכל תורה שאין עמה מלאכה כו' א"כ עשיית המלאכה דהיינו הדרך ארץ טפילה אל התורה אלא שבקדימה זמנית התורה מאוחרת ובקדימה במעלה התורה קודמת והדרך ארץ טפל כאמור ובויקרא רבה דרז"ל כ"ו דורות קדמה דרך ארץ את התורה שנאמר לשמור את דרך עץ החיים דרך זו דרך ארץ החיים זה התורה ע"כ הרי בבירור שהדרך ארץ יש לו קדימה זמנית כי אין מבוא ודרך אל התורה אם לא בהקדמה זו וע"פ הדברים האלה נראה להתיר הספק אשר נסתפק בו בעל העקידה פרק שמיני בענין מצות איסורי מאכלות שבאו בתורה כי כפי הנראה שגם הרפואות מודיעים לבקרים הטוב והמועיל והמזיק לגוף ושומר נפשו ירחק מהם מעצמו ולמה הוצרכה התורה לצוות על זה עד שהוצרך הרב לומר מהכרח קושיא זו שהמצות ההם יש בהם סודות רמזים אע"פ שזולת קושיא זו כבר נודע שהתורה נדרשת בכמה פנים ויש לכל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, וסודות אך אמנם קושיא זו אינה מכרחת להוציא הענין מפשוטו גם לא להוסיף איזו דרוש כי באמת שהמאכלים הרעים המזיקים אם לפעמים המצא ימצא איזה אדם הלהוט בבולמוס תאותו אשר לא יחוש לאחריתם כאכילת הדבש ע"כ צותה התורה עליו דרך איסור ממש כי ראתה חכמתו ית' שסופם להביא את האדם לידי חולשה המסבבת ביטול תורה והמצות כארז"ל שיסורין שיש בהם ביטול תורה אינן יסורין של אהבה וכ"ש לדעת האומר שהמאכלות ההם מולידין בגוף תכונות רעות א"כ ההיזק הוא לנפש סוף דבר הכל נשמע שהעסק הגופני צריך להיות קודם בפעולה ובזמן כאמור ורז"ל דרשו במס' שבת מ"ד כתפוח בעצי היער וגו' מה תפוח זה פריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע ופירשו התוספות שתפוח זה היינו האתרוג כפי דעת התרגום שזה יצדק באתרוג הדר באילן משנה לשנה ואז הפרי של שנה שעברה קודם לעלין של שנה האחרת נמצא שבשנה ראשונה בוודאי העלין קדמו ואח"כ הפרי קדם לעלין של שנה השניה והקשו התוספות דהוי ליה לאתויי פסוק וריח אפך כתפוחים ולא כתפוח בעצי היער כן דודי כו' המדבר בהקב"ה ולפי דרכינו נראה ליישב הענין כי מצינו דמיון בתפוח לב' מיני קדימות אלו אצל הקב"ה ואצל ישראל כי בלי ספק שאמת נכון הדבר שהקב"ה קדם לכל נברא במציאות אך אמנם אין שום נברא יכול להשיג מציאותו ית' כ"א מתוך ידיעת מעשיו ופעולתו כי מטעם זה נאמר בראשית ברא אלהים ולא התחיל הקב"ה התורה בשמו ית' והקדים לשמו ית' בריאותו באמרו בראשית ברא אלהים כי אין מבוא לבא לידי הכרת אלהותו ית' כ"א מתוך ההסתכלות בברואיו אשר ברא וזהו פירוש הפסוק כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי המשיל דודי זה הקב"ה אל תפוח זה דהיינו האתרוג וע"ד מדרש רז"ל פרי עץ הדר זה הקב"ה שנאמר הוד והדר לבשת כי כמו שהאתרוג הפרי והעלין יש לשניהם קדימה זה על זה כך הקב"ה נמשל לפרי וכל ברואיו טפלים אליו ית' כעלין שהן טפלים לפרי ובתורה הקדים הקב"ה העלין דהיינו ברואיו בראשית ברא ואח"כ הזכיר הפרי עץ הדר באמרו אלהים כי לידיעת מציאותו יתברך יש צורך בהקדמת ידיעת מעשה ידיו אבל באמת הפרי עיקר וקודם במעלה כי הקב"ה קדמון לכל דבר וזה"ש מתחלה בצלו חמדתי רמז לעלין אשר מהן בא עיקר הצל של האילן ואח"כ ופריו מתוק לחכי היינו עצם הפרי כאמור. וישראל המשיל ג"כ לתפוח אך אמנם לא בזה הפסוק כ"א בפסוק וריח אפך כתפוחים והטעם בזה הוא כי פעולות הגוף המשיל לעלין המגינין על הפרי וכמו שארז"ל לבעי רחמי אתכליא על עליא דאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא הרי בהדי' שהמשילו רז"ל החכמים שומרי משמרת ה' לעצם הפרי והבעלי בתים המחזיקים הם דוגמת העלין המגינין על הפרי והם יש להם קדימה זמנית כקדימת זבולן ליששכר בפסוק שמח זבולן בצאתך וגו' והרי הם דוגמת האתרוג ע"ד מדרש רז"ל האתרוג הוא כנגד כת בעלי תורה ומצוה כאתרוג זה שיש בו טעם וריח אך אמנם החכמים יש להם קדימה במעלה כי על כן נאמר בשלימי הדעת אשר בתורת ה' חפצם והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועליהו לא יבול הרי שהקדים הפרי לעלין כנמצא באתרוג ומשל זה צודק מכל צד על שני מיני פעולות המצויין אצל כל אדם שלאחת מהם יש קדימה זמנית ולשניה קדימה במעלה כקדימת עשו ליעקב בזמן הלידה אבל יעקב קודם לו במעלה ע"כ אמר יצחק בברכתו ראה ריח בני כריח שדה ואמרו רבותינו ז"ל זו שדה של תפוחים וזהו בעצם ענין קדימת נעשה לנשמע כי המעשה בודאי גדול מן התלמוד אבל התלמוד גדול מצד שמביא אל המעשה שהוא עיקר פרי עץ חיים התורני ויהיה ביאור המאמר למה נמשלו ישראל לתפוח לא על פסוק כתפוח בעצי היער כ"א על פסוק וריח אפך כתפוחים המדבר בישראל ומ"מ הוצרך להביא פסוק כתפוח בעצי היער כי בפסוק וריח אפך כתפוחים הייתי אומר שמא תפוח זה אינו אתרוג והוא מין פרי אחד משובח שיש בו טעם וריח כך ישראל יש בהם בעלי תורה ומצוה אבל מאחר שהמשיל גם את הקב"ה לתפוח צ"ל שתפוח היינו אתרוג ובא להמליץ שני מיני קדימות אלו א"כ