אורח לחיים (לונטשיץ) מה

את עצמו ומחלל קדשי שמים מאי עביד כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה מאי נעשה ליששכר על זה מלכא ומלכתא הוו יתבי מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי אמרי מאן מוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא ויומא אתי יששכר ואחוי בידיה כלפי מלכתא ואמר אי גדיא יאי יסק לתמידא אמר מלכא הואיל ולא הוה ליה אימתא דמלכותא לפסוק לידי' דימינא ומסיק שם שנתן שוחד שיפסקו לו יד שמאל לסוף נודע הדבר למלך וצוה לקוץ לו שניהם ומסיק שיששכר לא קרא ולא תנא דתנן רבי שמעון אומר כבשים קודמין לעזים בכ"מ יכול מפני שמובחרים במינם תלמוד לומר ואם כבש מלמד ששקולים הם. ולבאר ארבעה צווחות אלו נקדים הקדמה זו

אמר הכותב בלב נשבר ונדכה הלא כתבתי לך שלישים למה זה ועל מה זה יצאתי מגדרי לחדש דרושים מבוקשים לעיתים חשים כי כפי הנראה שאין צורך גדול כ"כ בידיעת ביאור איזה מאמר או פסוק ע"ד הדרוש ומה בכך אם יובן כפשוטו ולמה תצא כזאת מתחת ידי לקבוע עתים לעסק זה הלא טוב אמנה ופרפראות חכמה ודעת בידיעת שרשי האמונה ופרטי דיני תורתינו השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו בישרים דרכי ה' בידיעת מוצא כל דבר הלכה הליכות עולם כאשר עשו רז"ל אשר מימיהם אנו שותין אשיב ואומר כי טובים השנים מן האחד ואמת נכון הדבר כי ידיעת דרכי עשיית המצות כללותיהן ופרטותיהן הכרחי אלינו וראוי לנו לקבוע זמן יום ולילה לעסק נכבד זה אשר הוא חיינו ואורך ימינו ויספיק לנו לעסק קדוש זה ספרי הקודש אשר בידינו כבר כי לא הניחו מקום לזולתם להתגדר בו וכל ההוספות שעליהם כבר היו לעולמים ואין חדש בפיהם אך לפרקים בעיתות הפנאי דהיינו בימים אשר נתנו חצים לנו וכן על משכבי בלילות רעיוני יצאו מבוהלים ודחופים בדבר המלך ה' צבאות לקנא קנאת ה' צבאות מהדוברים עתק על צדיקו של עולם לאמר על מה עושה ה' ככה לזרע אברהם בחירו כי יניחם זמן ארוך ונפלא כזה מפוזרים ומפורדים בארצות לא להם כי לדעתינו אנחנו צדיקים גמורים ומלאה הארץ דעה את ה' ומטעות זה נולד ספק זה אשר ישתוממו רבים ואני הגבר רואה שתי ראיות כי לדעתי כרובם כן הם כחולי שכל כך הכביד עליו חליו עד שיצא מדעתו ואומר כי הוא בריא אולם ולא חלי ולא מרגיש כך נמצא בינינו כמה כתות נראין כאוהבים האמת עד שלסוף הם טועים בעצמם וכ"ש שהבריות טועים בהם בכיתות הצבועין הנראים צנועים למראה עינים ובכן יצאתי ממחיצתי לגלות לאמר כי צדיק ה' צדקות אהב ואנחנו הרשענו אך אם אמר יאמר העבד ה' בדברי מוסר תוכחה לבד בוז יבוזו לו ככמה ספרי מוסר המונחים בקרן זויות אין דורש להם ויען אשר ראתה עיני כי שלמים וכן רבים נכספה נפשם לקרוא באיזה דרוש חדוש אמרתי להפיק רצונם בדברי מוסר ותוכחות עלי עון שיהיו נקראין באגב כמו שמחנכין התינוק לתורה בנתינת לו מאכל מתוק כך כל דברי מוסרי אלה יהיו נקראים לי ולבני גילי הצריכים אליו אבל יחידי הדור והשרידים אשר ה' קורא ואשר תורת ה' בלבם אינן צריכין לכל זה ובכן אבא בעזרת האל יתברך לביאור המאמר שהתחלנו בו כי כפי הנראה שהוא מחוסר ביאור ולא יאומן כי יסופר שמלך ומלכתא יתעסקו בדברים בטלים הללו אף אם נאמר שלדבר מצוה נתכוונו כי נסתפקו בקרבן פסח אם להביא אימרא או גדיא אחרי שנא' מן הכבשים ומן העזים תקחו מכ"מ צריך כל המאמר ביאור למה יענישו המלך עונש גדול כזה על שגיאה קטנה זו ע"כ לבי אומר וגומר להקדים למאמר זה ד' הקדמות כוללות כל הצלחות האדם וידיעתם הכרחית לכל מצות חג זה ולכל המעשים הנעשים בכל ימות השנה

הקדמה ראשונה היא בהיות כי האדם יולד לעמל הנפש והגוף כשרז"ל על מקרא אדם לעמל יולד ושני מיני יגיעה אלו יש לכל אחד קדימה על חבירו כיצד הרי עסקי הגוף קודמין בזמן ועסקי הנפש יש להם קדימה במעלה ובמחשבה כמו שכתב בספר שבילי אמונה שמצוה ראשונה לאדם שישמור בריאות גופו ויחזקהו בכל מיני מסעדים ולא ימוט כדי שיהיו כל אבריו חזקים אף בריאים יטריחו בנר מצוה ותורה אור כי אם יחלש ונפל למשכב בעל כרחו יתבטל מתורה ומצוה ע"כ מצוה גדולה ורבה היא על האדם שישמור בריאת גופו בהיות שהאדם צריך שמירה ביותר מצד התכת הליחה השרשית ומצד רכות מזגו יותר ממזג שאר הבעלי חיים כי כפי גודל מעלת הצורה שבכל נברא לפיהן תקטן מדריגת החומר כמ"ש בעקידה שער פ"ד וכן הרמב"ם בספר המדע האריך לדבר מענייני המסעדים המחזיקים הגוף וקבעם בספר המצות כי מצוה זו היא בעצם וראשונה הכרחית לאדם ויש לעמל זה קדימה זמנית על עסקי הנפש אמנם העסק הנפשי צריך שיקדום במחשבה כי סוף המעשה תחלת המחשבה ובראש התחלת עשיית כל פעולה גופנית צריך שיקדים במחשבתו שהוא עושהו לשם התכלית האחרון האמיתי ולא להנאת גופו למלאות רסן תאות בטנו כמ"ש בכל דרכיך דעהו וזו פרשה קטנה שכל התורה תלויה בה וכמ"ש נגדך ה' כל תאותי ונמצא שהעסק הנפשי הקדום במחשבה הוא עיקר וגדול במעלה כי הוא התכלי' המכוון מן אותה פעולה הקודמת והתכלית גדול מן המעשה המביא התכלית כמ"ש גדול תלמוד שמביא