אורח לחיים (לונטשיץ) מ

יצא מחלב עינימו ותאות עצל תמיתנו והרי הוא כצאן הנכנסים לדיר להתעשר שתכלית הכוונה להתיר כולם לשחיטה כמו שנא' כצאן לשאול שתו מות ירעם וגו' ועל זה הם נידונין בראש השנה כי מאנו ידיהם לעשות כמו שנא' שמנת עבית כשית ויטוש אלוה וגו' דרך שני כולם נדרשים לשבח לומר שזולת צד איזה זכות שנמצא בנו לא היה הקב"ה מביא אותנו בדין כמו שנא' אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי אך מצד איזה דבר טוב שנמצא בנו אשר מצדו יצא משפטינו לאור על כן הקב"ה מביא אותנו בדין לת"ק אמר כבני אימרנא הוא רמז לזכות הצומות ומיעוט החומר הגורם לנו עשיית מצות הרבה כצאן זה שבביטול החומר יתרבו מצותיו ואומרו כמעלות בית חורין רמז לנו התכלית של כל מעשים הפונים מול אל חי ועליו הורגנו כל היום לבתי פנות ימין ושמאל כי אם נוכח ה' דרכינו. ואומרו כחיילות של בית דוד נרמז מלחמת האדם עם יצרו כאמור או זכות ת"ת שנקרא מלחמת ה' כמו שנא' כחיצים ביד גבור וגו' וזכות זה שמור לנו ביום דין אף אם הרבו ישראל לחטוא בכמה עבירות פרטיות כי אדם אין צדיק בארץ כו' מ"מ אלו מבטלים רוע הגזירה ויכול להיות שרמז בשלשה דעות אלו על תשובה תפלה וצדקה המעבירין רוע הגזירה כי אמרו כבני אימרנא רמז לתשובה שהיא במיעוט החומר בצומות ואחד אחד רמז שתשובת היחיד מקובלת כאמור וענין ההליכה למעשר רמז למיעוט חלבו ודמו בצומות שנחשב כהקרבת קרבן כך תכלית המעשר להקריבו בקדושת קדשים קלים ורמז בזה אל התשובה שנחשבה כקרבן עני החוטא המביא עשירית האפה. וזהו שיסד הפייט בסליחה של מוסף דיו"כ לך אלהים יפה עשירית האיפה כי האדם דומה לעיסה כמו שאמרו אדם הראשון חלה טהורה היה ומיעוט חלבו בצומות הוא ענין הקרבת עשירית האיפה והמשכיל יבין. ואומרו כמעלות בית חורון רמז לצדקה כמו שנאמר הולך צדקות הוא מרומים ישכון וכתיב וצדקה תרומם גוי והמשיל הנותן צדקה לעולה בהר כי כך דרכו לעלות מעלה מעלה בגופו ובממונו והליכתו יחידי רמז למתן בסתר שלא יעשה להדר בפני הבריות ולא יטה ימין ושמאל בשביל עושר שבשמאלה ואורך ימים שבימינה כי אם לשם ה' ונקראו בית חורון כי הנותן צדקה נקרא בן חורין ואינו משועבד לממונו. ואמרו כחיילות של דוד רמז לתפלה כדרך שביאר בשערי אורה שנקראו פסוקי דזמרה מלשון לא תזמור שדוחים את המקטרגים העורכים מלחמה נגד האדם כדרך שאמרו המספר בין ישתבח ליוצר חוזר עליה ממערכי המלחמה ר"ל עליה בשביל עבירה זו חוזרין עליו המקטרגים מערכי המלחמה שנדחו כבר. נמצא שהמתפלל הוא כהולך במלחמה להסיר כל מקטרג שיש לו במרום והוא בטוח לנצח כחיילות של דוד כמו שנאמר למנצח בנגינות כי דוד נצח כל אויביו למטה ולמעלה בנגינות ומזמור שיר נמצא להצעה זו ששלש אלה הקנאה והתאוה והכבוד מכניסין האדם אל הדין ותשובה ותפלה וצדקה מצילין מן הדין כי ביום דין זה אנו עוברין לפניו יתברך כבני מרון ומזכירין לפניו יתברך זכות התשובה והתפלה והצדקה המעבירין את רוע הגזרה כי לדעת האומר כבני אמרנא אנו מזכירין לפניו יתברך ענין התשובה שיעשה עמנו בעבורה ולדעת האומר כמעלות בית חורון אנו מזכירין לפניו יתברך ענין הצדקה כאמור ולדעת האומר כחיילות של דוד שכל נצחון שלהם היה בתפלה שנאמר למנצח בנגינות כך אנו מבקשים לפניו יתברך שיהיה לנו לעזר וסעד לנצח האומות ולקרב הגאולה בזכות התפלה כמו שנאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. ואחר הצעה זו נבא בעזרת האל יתברך לבאר הפטרת שובה אשר התחלנו בה וזה החלי בשם ה'

שובה ישראל עד ה' וגו' כבר בארנו פסוק זה בד' דרכים שבא להורות גודל מעלת התשובה בכל ד' קצות הן שיש תקנה על העון הגדול שבכל העבירות הן הקצה האחרון שהתשובה הפחותה מכולם הבאה מהכרח היסורין או הזקנה גם היא מכפרת הן התשובה שהיא אחר גמר דין וזה אחר יו"כ בכל ימות השנה הן גודל שכרה שיש בה די השיב הנפש עד כסא הכבוד ואח"כ אמר קחו עמכם דברים וגו' ויש לדקדק בפסוק זה מ"ש עמכם כי לשון זה נופל במי שהולך בדרך רחוק ועוד למה אמר מתחלה דברים ואח"כ אמר אמרו אליו הול"ל דברו אליו ועוד אמרו וקח טוב אינו מיושב לפי פירוש המפרשי' ע"כ לבי אומר וגומר שהפטרה זו יש בה רמז לכל פרטי התשובה הנאמרי' בכל המדרשי' ומתחלה אמר קחו עמכם דברים להורות על סדר התשובה שמתחלה צריך השב להתחרט בלבבו על כל מעשיו וזהו הדיבור הפנימי כמ"ש ודברתי אני אל לבי והוא שלבו ידבר קשות אל האדם לאמר אתה בן אדם קורץ מאדמה ואנוש אנוש ובשר בושה סרוחה רימה שפל אנשים ובזוי עם איך מלאך לבך למרוד במלך עליון ברוך הוא ואתה בא מטיפה סרוחה וסופך למקום רימה ויום המות מורכב על כתפיך ואין אתה בטוח ממנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה ואין לך המלט כ"א ע"י אביך שבשמים ואיך מרדת בו יתברך וכאלה רבות דברי תוכחות וכבושים שהלב מדבר עם האדם עד אשר יביאו לידי חרטה ועל דיבור קשה זה אמר קחו עמכם דברים היינו דברים שעמכם ממש מיניה וביה ליזיל ביה נרגא וע"י החרטה יבא לידי תשובה וזה"ש מיד ושובו אל ה' וכמו שנאמר כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו כי החרטה בלב והוידוי בפה ואח"כ אמר על הוידוי החיצוני שידבר בפה מלא כי חטא והעוה אך קודם הוידוי ובקשת הסליחה צריך האדם לידע במה ירצה את בוראו ית' כמו שיסד בסליחה יודעים לעתר ולרצך כו'