אורח לחיים (לונטשיץ) לט

לא תפנה בשום צד מן הצדדים הנזכרים כ"א נוכח ה' כי הפונה לשני צדדים אלו נפול יפול בשאול הגיהנם ומטעם זה נמשלה הליכת השלמים לעולה בהר כמו שנא' מי יעלה בהר ה' וגו' כאלו היה ההר קצר מאד שאין מקום לנטות ימין ושמאל והנוטה יפול בתוך העמק ובזה הוא מוכרח להסתכל לפניו ולא לשום צד מהצדדים וזה משל על היות נוכח ה' דרכו כמו שנא' שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט רצה לומר וכ"ש שלא יפנה לשמאל ק"ו מאורך ימים שבימין ושזה האדם דומה כהולך יחידי ואין שני עמו להקימו כי יכיר וידע שאין לו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים ואליו ישים פני מגמתו כמו שנא' הראיני את מראך וגו' למי אתה פונה בעת צרה כו' וביאר בדבריו אלה שהאדם נידון בר"ה על תכלית כוונתו בכל המעשים ורמז רמוז לו שלא יזכה בדין כי אם כשתהיה הליכתו בדרך עליית בית חורון והוא דרך התורה הנקראת חורין כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וק"ל. והרי ענין זה דומה ממש לשור של אדם הראשון שארז"ל שהיה לו קרן אחת במצחו לא כסתם קרנים הפונים לימין ולשמאל וק"ל. שלישי לדעת האומר כחיילות של דוד כולי רמז שהאדם נידון בר"ה על היותו נתפתה ליצרו ולא יצא כנגדו ללחום מלחמת ה' כיום הלחמו ביום קרב כי אין לו התנצלות לאמר שלא היה יכול לו שהרי הקב"ה עוזרו כמו שנא' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו מכלל שאם בכל זה לא יבקש להלחם כנגדו אזי יצא חייב בהשפטו על כל מעשיו ובזה מרמזים לו לאדם ביום דין שאין לו התנצלות על פשעיו לאמר שיצרו היה חזק ממנו ולא היה יכול לו כי בודאי אם היה רוצה היה יכול לו כי ה' בעוזרו מאחר שהמלחמה היא מלחמת ה' כמלחמת חיילות של דוד שהיה לוחם כל ימיו מלחמת השם לא לאהבת הנצוח כי אם לאהבת השי"ת ולפיכך היו כל חיילותיו בטוחים במלחמה שינצחו ולא יהיה נעדר מהם איש לפיכך נפקדו אחד אחד נמצא לג' דעות אלו יש בכולם רמז נכבד באיזה אופן יצא האדם זכאי בדינו כי לדברי רבי יהודה רמז שלא יזכה בדינו כי אם כשהיה איש חיל במלחמה עם יצרו כחיילות של דוד לוחמים מלחמת ה' ולדברי רשב"ל רמז שלא יזכה בדינו כי אם כשיעלה בהר ה' נוכח ה' דרכו ולא יטה לימין ולשמאל דהיינו הכוונות הזרות המפילין אותו לתוך עמק שאול ולדברי הת"ק רמז שלא יזכה בדינו עד אשר יהיה ככבש אלוף שבביטול חומרו כולו למצוה כך ישתדל בתורה ותשובה הממעטים החומר ואז יהיה כולו קודש לשם ה' וענין הכניסה לדיר להתעשר פירשנו שהוא רמז למיעוט הקדושה ולפי דרכינו זה נוכל לומר בהפך זה שהוא מרמז על עצם הקדושה שהוא נותן לה' מעשר מכל מגופו ומממונו במיעוט הממון ומיעוט החומר בצומות או נוכל לפרש הכל בהפך זה ששלשה תוארים אלו מרמזים איזה סיבה מחייבת אותם שיכנסו לדין ועל מה יתן כל אדם חשבון ודין לת"ק יתן דין וחשבון על חילול קדושתו בדרך שנתבאר בדרך הראשון ועל דרך ארז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם והנה לדברי הת"ק נידון האדם על התאוה שהלך אחר מראה עיניו כי מאנו ידיו לעשות תשובה המתשת כי ירך לבבו אחרי התענוגים הבשריים והרי הוא כצאן הנכנס לדיר להתעשר שכולן יוצאין לחולין כאמור ולדברי רשב"ל יהיה עיקר דינו של אדם על היותו רודף אחר הכבוד וכל ישעו לעלות במעלה שאינו ראוי לה בחשבו שהוא א' במעלה ואיך שני דומה לו כי אין על עפר משלו ובזה הוא דומה לעולי מעלות בית חורון שאחד לבד יכול לעלות ואין שני אצלו דבר זה מביא את האדם לדין כי נמשכו מן הגסות כמה חבילות עבירות לא יכילם שום רעיון ומחשבה. ולדברי ר' יהודה רמז שהאדם נידון על הקנאה היותו מקנא בזולתו עד אשר יגרה מדון ומלחמה בכל אדם כי כל מקנא הוא איש מדון ומשלח חץ לשונו בכל רחובות קריה והרי הוא כחיילות של דוד שיצאו למלחמה אחד אחד כך המקנא רוצה שיהיה הוא יחידי בעולם ואין שני עמו ע"כ הוא נלחם בזולתו תמיד נמצא המאמר כולו מבואר על שני דרכים דרך אחד הוא שכולם נדרשים לגנאי לומר ג' מיני חטאים הם הכוללים כל העבירות והם הקנאה והתאוה והכבוד ועליהם הקב"ה בא בדין עם עמו וכבר אמרו שחיילות בית דוד רמז לקנאי זה החושב בקנאתו שבודאי ינצח חבירו כחיילות של בית דוד שקנאו קנאת ה' באומות ונצחו והוא לא ידע שקנאת ה' צבאות תעשה זאת שנצחו אבל המקנא שלא לש"ש לא די שלא ינצח אלא מביא רקב בעצמותיו שנא' ורקב עצמות קנאה וכן מצינו במשה ששנא הקנאה שנא' המקנא אתה לי וזהו שנא' פני משה כחמה יהושע כלבנה כי הלבנה קטרגה בקנאתה לאמור א"א לשני מלכים כו' וכן יהושע קינא באלדד ומידד ומשה כחמה שלא קטרגה ולא קינא בזולתו זהו שנרמז בהליכת חיילות של בית דוד אחד אחד כי כך היא מדת המקנא לאמר א"א לשנים שישתמשו בכתר אחד וע"כ יבא הקב"ה במשפט בכסא ליום חגינו בחג שהלבנה נכסית בו כדי שלא יוחלט עליהם הדין כמו שהוחלט על הלבנה כי נתמעטה וק"ל ומעלות בית חורון רמז לרודפי אחר הכבוד והרי הם כעולי מעלות אלו שכל אחד רואה את מי שלפניו העולה וחושב לעלות אחריו להגיע למדריגת זולתו ואין מביט לאחריו במי שהוא למטה ממנו הפך מאמר החכם שאמר במעלות הבט למעלה ממך כו' אבל לא בכבוד מדומי וסיבה זו מחייבת בדין את המתגאים העוטים במלבושו של השי"ת כי הוא יתברך גאות לבש ואין זולתו. ואמנם אמרו כבני אימרנא רמז על התאוה כנ"ל ונ"ל עוד שרמז בצאן זה על התאוה כי מרון לשון מריא כמו שנא' ויזבח שור ומריא שפירושו שומן ופעם וזה רמז לבעלי התאוה אשר