אורח לחיים (לונטשיץ) לח

לפניו כבני מרון ומסיק בגמ' מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אימרנא רשב"ל אמר כמעלות בית חורון רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד ארבב"ח אר"י וכולן נסקרין בסקירה אחת כולי פירש"י כבני אימרנא כבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאין בזה אחר זה בפתח קטן. כמעלות בית חורון שהדרך קצר ואין שנים יכולין ללכת זה בצד זה וכולן נסקרין אע"פ שעוברין בזה אחר זה כו' פשוטו של מאמר זה הולך ומבאר שבראש השנה אין העולם נידון בדרך כלל אלא כל אדם נידון תחלה בפני עצמו ומזה ראוי ג"כ לומר שבזמן זה תשובת היחיד תהיה מקובלת כמו תשובת הרבים כי כבר נחלקו החכמים בזה אם העולם נידון ע"פ הרוב או כל יחיד בפני עצמו ורז"ל אמרו בפ"ק דקדושין רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו כי הכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות כו' והכרע הדבר הוא שמתחלה שוקלין מעשה כל יחיד ואח"כ שוקלין הרוב של רבים אם כן הענין מוכרח שתשובת היחיד תהיה מקובלת אז כמו תשובת הרבים וזה"ש כבני מרון כולי שעוברים אחד אחד ואח"כ אמר שכולם נסקרים בסקירה אחת כו' ומה בא להודיענו בזה וכי עדיין לא ידענו שהיוצר יחד לבם יכול לסקרם בראייה אחת אלא ודאי שבא להודיע לנו דרכי המשפט של יום זה שמתחלה הוא דן את כל יחיד בפני עצמו על פי שיקול מעשיו וגמר דינו תלוי ודאי בתשובת היחיד ואח"כ הקב"ה דן את הכלל וזהו אומרו סוקרם בסקירה אחת והמשכיל יבין וזה ע"ד שפירשנו למעלה בפרשה הקהל שכל הדרשה היתה שיהיו ישראל בקהילה אחת כאיש אחד כי כולם נידונים כאלו היו כולם איש אחד ובירושלמי ר"ה אר"י בר אבא מלך וצבור נידונין בכל יום שנא' לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו ש"מ שמשפט זה שמר"ה עד יום כיפורים הוא דוקא ליחידים לכך אמרו שזמן תשובת היחיד הוא בין ר"ה לי"כ. אך עדיין צריכין אנו לדקדק בג' פירושים שאמרו בלשון כבני מרון במאי קא מיפלגי ומאי איכפת בזה אם עוברים ככבשים או כעולי מעלות בית חורון או כחיילות של דוד ונ"ל ע"ד המליצה ודמיון קרוב שנחלקו בעצם מהות הדין של יום זה הנמשך מר"ה יום הכתיבה עד יום כפורים החתימה כי דעת המפרש כבני אמרנא שיוצאין אחד אחד להתעשר נ"ל ע"ד שאמרו רז"ל במסכת קינים זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין דעתן מטורפת כו' וזקני חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם כו' ופירש הרמב"ם וז"ל נסמכה משנה זו למה שאמרו בהלכה אחרונה בכבש כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו ז' ב' קרניו שתי חצוצרות שתי שוקיו שתי חלילין עורו לתוף מיעיו לנבלים בני מיעיו לכינורות וי"א אף צמרו לתכלת ע"כ והרי כשנפסד הכבש נתרבו בו המצות לכך אמר בדומה למאמר זה שת"ח גם כן שבהפסד וחולשת גופם מתחזק שכלם ותרבה חכמתם כו' עכ"ל ונראה שמטעם זה נמשלו השלימים לצאן כמו שנא' צאי לך בעקבי הצאן פירש"י בדרכי האבות כו' וכן נאמר שה פזורה ישראל והטעם לפי שהצאן כולו למצות במיתת החומר כך השלימים כל גופם קודש לה' מצד התשת החומר ומיעוטו וזהו הפך הצאן שנכנס לדיר להתעשר שאין הקדושה חלה כי אם על העשירי ותשעה יוצאין לחולין ולהצעה זו נראה לבעל מאמר זה שהקב"ה יבא במשפט עם עמו אשר הקדיש לשמו יתברך כמו שנא' קודש ישראל לה' וקדושה זו באה מצד מיעוט החומר בצומות ותעניות כי מטעם זה נקרא הנזיר קודש וכ"ש בימים אלו אשר הוקמו לימי התשובה למעט החומר בכל עשרת ימים אלו עד יום גמר החתימה ביום כיפורים ע"י עינוי וצום היום הקדוש ההוא וה' משמים השקיף לראות היש משכיל דורש אלהים והנה בהפך זה בימים אלו עלו כלו קמשונים אין דורש ואין מבקש את ה' ואין התשובה כי אם בדרך מצות אנשים מלומדה ורובם אוכלים למעדנים גם בימים אלו והולכים אחרי עסקיהם ואחרי בצעם אין הפרש בין ימים אלו לזולתם חוץ מיום העשירי ביום כיפורים חושבים למחות כל פשע בצום ההוא לבד ובאמת שהם טועים כי אין יו"כ מכפר כי אם לשבים והבלתי שבים הרי הן כצאן שנכנסו להתעשר שמוציאים תשעה ימים לחולין רק העשירי ביום כפורים קודש לה'. גם עשירי במספר הבריות רמז אע"פ שישראל נמשלו לצאן שכולו למצוה מ"מ לא נמצאו בישראל כ"א אחד מעשרה שישוב בתשובה כמו שנא' ועוד בה עשיריה, ושבה וגו' תרגם יונתן וישתארון בה חד מן עשרא צדיקיא ויתיבין וגו' הרי בהדיא שברית כרותה לישראל שאף שבשעה שהם רעים וחטאים לה' מ"מ נמצא בהם אחד מן י' השב אל ה' וכמו שנא' העיר היוצאת אלף תשאי"ר מאה והשארות זה הוא ענין הטובים כמו שנא' שארי"ת ישראל לא יעשו עולה וזהו סוד קדושת העשיריות בכל התורה ועל דבר זה יהיה ה' נשפט בזמן זה שלא למדנו מן הצאן שמיעוט חומרו סיבת ריבוי המצות כך מיעוט החומר הוא התרבות השכל ואפשר שתחלת דינו הוא על ביטול התורה מצד שמתשת החומר ולא זכר בזאת התורה אדם כי ימות ויתיש חומרו אז חכמתו נתוספת בו נמצא לדעה זו תחלת דינו של אדם על ביטול תורה כי לא חפץ האיש בהתשת החומר או על העדר התשובה ומטעם זה כל באי עולם עוברים לפניו יתברך כבני מרון ככבשים שנכנסים להתעשר וכולן יוצאים לחולין כך הם נידונים על העדר קדושה כאמור והאומר כמעלות בית חורון יש לדקדק למה לא המשילם כהולך בעמק שההר משני צדדיו ע"כ נ"ל שבא לומר שהאדם נידון ביותר על תכלית כוונתו בכל מעשיו אם לא היו זרות המפגלות המעשה או לשם אורך ימים בימינה או לשם עושר וכבוד שבשמאל כמו שכתוב לא תסור ימין ושמאל ר"ל