אורח לחיים (לונטשיץ) לה

שנא' הן ישלח איש אשתו וגו' ואת זנית ריעים רבים ושוב אלי נאם ה' הרי בהדיא שמדמה סוף הדביקות הבא לאחר התשובה לדביקות אשה בבעלה וא"כ בודאי עד ועד בכלל ומתרץ הא ביחיד כו' כי יחיד השב אל ה' אין לו כ"כ זכיות כמו רבים השבים כי כבר ארז"ל גדולה התשובה שזדונות נעשו להם כזכיות שנא' ובשוב רשע מרשעתו וגו' ומסיק שם אמר רב גדולה חשובה שאפי' יחיד עשאה מוחלין לו ולכל העולם כולו שנא' ארפא משובתם כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו וא"כ להנחה זו אם יחיד שב אין לו כ"א זכיותיו ורבים אוכלים בזכותו והוא אינו אוכל בזכותם אבל כשרבים שבים אז כל אחד אוכל מזכותו ומזכות חביריו ואז נפישי זכותייהו עד אשר יש בהם די השיב הנפש אל רום מעונה אלהי קדם לפי רוב המעשה והמשכיל יבין ולהצעה זו יהיה פירוש המקרא לדברי ר' לוי שאמר עד ה' ועד בכלל שמעלת השב גדולה ממעלת הצדיק יאמר שובה ישראל עד ה' ממש להיות עמו במחיצתו ונתן טעם לדבר כי כשלת בעוניך כי לשון כשלון יאמר על הצער והסיגוף שסובל הבעל תשובה אשר מזה הטעם אמרו שמעלת השב גדולה ממעלת הצדיק וכן אמרו לפום צערא אגרא והצער הוא בעצם כשלון כחו כד"א כשל בעוני כחי וכתיב כשל כח הסבל ולדברי ר"י יאמר עד ה' ולא עד בכלל כי כבר נתקצרו פסיעותיו עד אשר אין דרכו סלולה כבראשונה לעלות אל רום מעונה אלהי קדם ונתן טעם על ענין לא עד בכלל כי כבר כשלת בעוניך ר"ל העונות גרמו לך כשלון רגלים וברכים כושלות הוא משל על קלקול ההליכה הפך ממה שנאמר בצדיקים וקוי ה' יחליפו כח ילכו ולא יגעו ירוצו ולא יעופו בסוד אומרו וילך משה קודם שהזכיר מיתתו להורות שהיו רגליו כאילות לילך נוכח ה' דרכו ואמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לגלות על ראש הענין. שביחיד דוקא נאמר עד ולא עד בכלל אבל אצל רבים אמר קחו וגו' ושובו אל ה' ממש כי מצד רוב המעשה והזכיות יתוספו שליבת הסולם זה סיני לעלות אל מקום אשר היה שם אהלה בתחלה ואף גם זאת תשובת היחיד בי' ימי תשובה הרי היא כתשובת הרבים בדרך שיתבאר וזה"ש וקם העם וזנה וגו' ואח"כ הזכיר התשובה והוידוי שיאמר נא ישראל הלא על כי אין אלהי בקרבי וגו' ואחר התשובה אמר ואנכי הסתר אסתיר וגו' וכפל ההסתר רמז להסתר פני רוגזו בעה"ז ובעה"ב וכבר ידעת שהדביקות בכסא כבוד הוא בעה"ב דוקא ויהיה כפל זה ממש דוגמת ארז"ל הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב וק"ל ואומרו זנית ריעים רבים ירמוז גם כן על רבים השבים בדרך שנתבאר בדרך הראשון

הדרך הג' הוא שהשב צריך לידע שאע"פ שגזר דינו נחתם מ"מ בסיבת התשובה הוא מתקרע זהו שדרש ר"ל גדולה תשוב' שמגעת עד כסא כבוד והכסא יש בו רמז לגמר דינו כד"א ישבת לכסא שופט צדק וכמו כי שמה ישבו כסאות למשפט וכן אומרים בר"ה המלך יושב על כסא וזה אין צריך לפנים ובא להורות שאף אחר ר"ה וי"כ מועלת התשובה בכל ימות השנה אע"פ שבימים אלו כבר נכתב ונחתם דינו מ"מ בתשובה מבטל הכל וזה"ש עד כסא כבוד כמ"ש עד די כרסוון רמיו וגו' דינא יתיב וספרין פתיחו וגו' זה"ש עד כסא כבוד היינו עד ר"ה וי"כ שדינא יתיב וספרין פתיחו ולא עד בכלל לדברי ר"י והביא ראיה מאומרו שובה ישראל עד ה' אלהיך כי בדין הקב"ה משתף דין ורחמים וכשיצא חייב בדינו אז ה' שהוא שם הרחמים נעשה אלהיך נהפך לדין כמ"ש רז"ל שהרשעים מהפכים שם של רחמים לדין כמו שפי' רש"י על פסוק ויזכור אלהים את נח ע"ש ואמר כי כשלת בעוניך ר"ל אע"פ שכבר נכשלת בדינך כד"א על כן לא יקומו רשעים במשפט ורי"א עד ולא עד בכלל כי אחר שנחתם דינו אין תקנה ליחיד בשאר ימות השנה כדאיתא בהדיא במסכת ר"ה מנין לגזר דין של צבור אע"פ שנחתם מתקרע כו' ומסיק שם ויחיד אימת בי' ימי תשובה כו' ומקשה והא"ר יוחנן גדולה תשובה כו' שנא' הן ישלח איש אשתו וגו' ושילוח זה היינו גמר דין שנתן ספר כריתות בידה ואעפ"כ אמר הקב"ה ושוב אלי נאם ה' אחר שדימה ישראל כבר לאשה שלוחה מבעלה ונתגרשה כמ"ש ואתן את ספר כריתות אליה וגו' וכריתות ספ"ר לשנים היינו מק"ל וזהו טול מק"ל והך על קדקדם כו'. פשט זה שמעתי וזהו בעצם חתימת הגמר דין ואעפ"כ יש תקנה בתשובה ומתרץ הא ביחיד כו' ומסברא מחלק בגמרא במסכת ראש השנה בין יחיד לרבים כי אבדון הרבים קשה בעיני הש"י יותר מאיבוד היחיד ולפיכך דוקא ברבים מתקרע הגזר דין אשר נגמר לכלה ונחרצה וליחיד דוקא בי' ימי תשובה מן הטעם שיתבאר בסמוך וזהו אמרו ואת זנית רעים רבים ושוב אל ה' ר"ל בזמן שריעים רבים שבים אל ה' אז יש להם תקנה אחר הגמר דין כאמור וראה רבי יוחנן לדרוש שובה עד ה' אלהיך ולא עד בכלל שבזמן שה' נעשה אלהיך ונהפכה מדת הרחמים למדת מדין אז אין תקנה כי כבר נכשלת בעוניך ואין תקומה ח"ו אמנם דוקא ביחיד אבל לרבים אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דהיינו אל מדה"ר וז"ש וקם העם וזנה וגו' והסתרתי פני מהם פנים של רחמים וזהו בעצם הגמ"ד כי כלו רחמיו חלילה ואח"כ הזכיר הוידוי והחרטה שיאמר הלא על כי אין אלהי בקרבי וגו' ואז ישוב הקב"ה מחרון אפו ויקרע גזר דינו ואנכי אסתיר פני רוגזי כנ"ל לר' לוי אין חלוק בין יחיד לרבים ולר' יוחנן דוקא ברבים כך היא המדה כי מצינו שהקב"ה חס יותר על אבדון של רבים כמ"ש ואני לא אחוס על נינוה שיש בה הרבה מי"ב ריבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו הרי שתלה הרחמים בריבוי עם וק"ל: