אורח לחיים (לונטשיץ) לג

ביאור הפטרת שובה

שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' עד סוף ההפטרה ויש לדקדק בפסוקים אלו שאמר שובה ישראל עד ה' יש במשמע עד לא עד בכלל ואח"כ אמר בפשיטות ושובו אל ה' משמע אליו ממש ועוד מ"ש כי כשלת בעונך כשלון זה מה טיבו הל"ל בפשיטות כי חטאת אליו. ועוד מתחילה אמר שובה ישראל לשון יחיד ואח"כ ושובו אל ה' לשון רבים אע"פ שנוכל לומר שקושיא זו תירוץ על הראשונה ביומא דרש רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד שנא' שובה ישראל עד ה' ור"י אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר ר"י הכי והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שנא' הן ישלח איש אשתו וגו' הישוב בעלה הראשון לשוב לקחתה וגו' ואת זנית ריעים רבים ושוב אלי נאם ה' לא קשיא הא ביחיד הא בציבור ע"כ. הנה יש לכל איש נלבב ליתן לבו למאמר שני המאורות הגדולים רבי לוי ור"י מהו ענין היות עד בכלל או לא בכלל ועוד איך יאמר ר"י לא עד בכלל והלא מיד נאמר ושובו אל ה' אליו ממש במשמע. ועוד קושית המקשה אין להולמה בדרך הפשט כי מ"ש ר"י שהתשובה דוחה לא תעשה שבתורה אין ראיה מכאן על עד בכלל ואם הראיה מלשון ושובו אלי הרי גם בפרשה זו נאמר ושובו אל ה' ועוד שהתירוץ הא ביחיד הא ברבים הוא בלתי ראיה ובלא סברא וטעם ונ"ל מאמר זה בצירוף ההפטרה בד' דרכים שונות וע"פ ד' בחינות שצריך כל בעל תשובה לידע כולם כא' כי אם חסר א' מהם עיכב את תשובתו ויבא להתיאש מן התשובה ולעולם לא יבא לכלל התשובה עד שיאחז בכנפות ד' ידיעות אלו. ידיעה א' היא שהשב צריך שידע ידיעה נאמנה שהתשובה היא רפואה וכפרה על איזה עון שיהיה אפילו על הגדולה שבכל עבירות וק"ו על הקטנות והגדולה שבעבירות היא ע"ז שהמודה בה ככופר בכל התורה כולה ואם יתברר לו שהתשובה מועלת אפילו על חטא גדול כזה א"כ לעולם לא יתיאש מן התשובה הן לגודל איזה עון הן לריבוי העונות שהרי חטא זה כולל שניהם הן מצד גדלו הן מצד ריבויו כי הוא שקול ככל התורה כאמור וכאמרו לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה כו' ידיעה ב' היא שהשב צריך לידע מעלת התשובה שהיא משיבה את הנפש הזכה למלונה מקום אשר היה שם אהלה בתחילה והוא תחת כסא הכבוד ואדרבה שבמקום בעלי תשובה אפילו צדיקים גמורים אינן עומדין בה לדעה אחת ובזכירת מעלה רמה זו ותשובתו הרמתה שהשב מגיע אליה ביותר יהיה נכסף וגם כלתה נפשו אל התשובה לאפוקי אם ידמה בלבבו שלעולם לא תשוב הנפש לקדמותה אחרי אשר הוטמאה בעמק עכור זה אזי יבא אל היאוש ויתיאש מן התשובה כנודע דוק ותשכח ויכוח זה בשמנה פרקים שחיבר הרמב"ם אם מעלת הצדיק גדולה או מעלת השב והסכמת רז"ל שמעלת השב גדולה כי לפום צערא אגרא עד שאמרו שהזדונות נחשבים לו כזכיות וזה פלאי וכן אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים כו' אע"פ שיש פירוש בגו. ידיעה ג' היא שהשב צריך לידע התשובה מועלת לו אף אם כבר נחתם גזר דינו לרעה על כל דבר פשע שעשה כדאיתא מסכת ר"ה אמר רבי שמואל מנין שגזר דין של צבור שאע"פ שנחתם מתקרע שנא' כה' אלהינו בכל קראינו אליו והכתיב דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב התם ביחיד הכא בצבור ויחיד אימת בי' ימים שבין ר"ה לי"כ הרי בבירור שבין יחיד ובין צבור יש להם תקנה לקרוע את גזר דינו בתשובה וידיעה זו הכרחית אל השב שלא ידמה בנפשו שמא גזר דינו כבר נחתם ושוב אין לו תקנה ויבא להתייאש מן התשובה ידיעה ד' היא שהשב צריך לידע שהתשובה מועלת אף אם תהיה תשובתו בקצה האחרון דהיינו הפחותה שבכל התשובות והתשובה הפחותה שבכולם היא התשובה שהאדם עושה אחר ההכרח דהיינו היסורין המחזירין אותו למוטב או בבא ימי הזקנה שכבר תש כחו לרדוף ולהשיג בקנייני העה"ז כמ"ש תשוב אנוש עד דכא ודרז"ל עד דכדוכא של נפש דהיינו ימי הזקנה וכן אצל היסורין נאמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' הרי שהתשובה מועלת אחר היסורין ולהנחה זו צריך השב לידע ד' קצות אלו א' הקצה האחרון בעבירה דהיינו ע"ז. ב' הקצה האחרון בקניית המעלה. ג' הקצה האחרון בגמר דינו. ד' הקצה האחרון בתשובה דהיינו התשובה הפחותה הבאה אחר היסורין או ימי הזקנה כאמור ומעתה אין לך שום דבר מונע התשובה כ"א ד' כנפות וקצות אלו במלואם וטובם ק"ו למה שהיא תוך הקצות האלו ומעתה מי גבר יחיה יראה שערי תשובה פתוחין לפניו בלתי שום מונע והוא לא יבא תוך השער אין זה כי אם רוע לב הותל הטהו לילך שובב בדרך לבו אבל מי שעיניו בראשו יבין וישכיל כי יש תקוה לכל חטא כקטן כגדול ובכל זמן ובכל עת ואז ישוב אל ה' בכל לבבו כאשר הארכנו לדבר מכל פרטי התשובה בחיבורינו עיר גבורים בשער התשובה יבוקש משם ונוסף על הדרושים ההם אבא בתוכחות עלי עון בביאור מאמר זה על ד' ידיעות הכרחיות אלו כי ארבעתן יכלול המאמר והפטרת שובה

הדרך הראשון הוא שהשב לא ידמה בנפשו להתיאש מן התשובה מצד כי גדול עונו מנשוא הן מצד גדלו הן מצד ריבוים בחשבו כי עונותיו עברו ראשו לריבוים וכבר נצלל בשטף מים רבים אדירים ונטבע בטיט היון ומכף ראש ועד רגל אין בו מתום כי עבר על כל התורה מאל"ף ועד תיו דהיינו מכף ראש ועד רגל מ"מ לא יתיאש מן התשובה וילמד זה מע"ז שהיא הגדולה שבכל העבירות