אורח לחיים (לונטשיץ) לב

ממ"נ א' עצב או האדם או הבהמה כי עכ"פ לא יסור חטאו עד שא' מהם ילך למיתה וזה"ש יערוף ודרז"ל אין עריפה אלא הריגה שנא' וערפו שם את העגלה כך מתשובת הנבואה והתורה יצאה הריגה לאחד אמנם אמרתי דהיינו אמרת אלוה צרופה ויפה תזל כטל זה שהכל שמחים בו כך האדם והבהמה כולם שמחים ע"י אמירת הש"י שיעשה תשובה ויתכפר. וכבר אמרנו למעלה שבלשון אמירה נרמז צירוף וזיכוך התשובה וזה"ש בפ' שובה ישראל אהיה כטל לישראל כי כל ההפטרה מדברת מענין התשובה שנמשלה לטל ע"פ הדרכים שהזכרנו ד' וה' כנגד היגיעה הגופנית והיגיעה הנפשית אשר עליהם ארז"ל שיגיעת שניהם משכחת עון ואנו למידין ענינם מן החמור והפרה כנ"ל אשר כנגדם אמר בפ' נצבים כי היא חייך ואורך ימיך כנגד ב' דברים אלו אמר כאן כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב כי השעירים הם רוח סערה והרביבים הם המטר היורה כחץ והרוח רוחני יותר מן המטר וכפי הטבע שניהם פועלים בארץ בחוזק גדול והם מתישים כח הארץ כדרך כל דבר המתפעל מאיזה דבר חזק ממנו ומ"מ אנו רואין אדרבה שתועלת גדול יוצא מהם שהרוחות מגדלין ומחזיקין העשבים וכן הרביב היורה כחץ מגדל העשבים ומהם תקיש אל היגיעה הנפשית הרוחנית כרוחות אלו והיגיעה הגופנית הנמשלת למטר הגשמי ביותר אע"פ שהם פועלים בחזקה בתוך חומר האנושי ונראה כמתישין כח החומר ואעפ"כ אין הענין כן אלא אדרבה העינוי של החומר גורם לגדל ולחזק האדם ולהגדיל כח הנפש המשכלת ויציץ ציץ צמח צדקה ומרפא בסוד אמרו כאשר יענו כן ירבה וגו' כמ"ש כי היא חייך ואורך ימיך וכמ"ש רז"ל כמטר לקחי כמטר שהם חיים לעולם ובילקוט כשעירים מה שעירים הללו יורדין על העשבים ומגדלין ומחזיקין אותן כך דברי תורה כו' ו' ז' דהיינו השכר הגשמי והרוחני בזה ובבא אשר עליהם אמר במדרש שמא זרעתה ולא צמחה או שמא זרעתה חטים וצמחה שעורים כנגדם אמר הצור תמים פעלו וגו' אל אמונה ואין עול ודרז"ל לשלם לצדיקים צדקתם לעה"ב ואין עול אף לרשעים הוא משלם שכר צדקתם בעולם הזה כפירש"י ור"ל אף לרשעים כ"ש לצדיקים שזוכין לשתי שלחנות מצד שני מיני יגיעות אלו כאמור ואחר שסיים זכרון אותן ז' בחינות אשר בהם נתלה כל הצלחת האדם וכל דרכי התשובה חזר לרמוז הק"ו שעשה בעל המדרש באמרו ומה אלו שאינן מקבלין שכר ועונש ואינן חסין על בניהם ובנותיהן אינן משנין מדתם ק"ו אתם שאם אתם זוכין אתם מקבלים שכר ואם ח"ו אין אתם זוכין אתם מקבלין פורענות ועוד שאתם חסין על בניכם ובנותיכם כ"ש שלא תשנו את מדתכם ובפ' נצבים מצינו ראיה לק"ו זה במה שנא' למען תחיה אתה וזרעך ובפ' זו אמר שיחת לו ר"ל שעיקר ההשחתה ומום הגדול שבו הוא שהחוטא ורב מרי אינו חס אפי' על בניו כאלו הם לא בניו וזה"ש שיחת לו אף אם ההנאה המוחשת תלחצהו שהוא מתייאש מן ההשחתה אשר הוא שיחת לו לעצמו מ"מ לפחות היה לו לחוס על בניו ובנותיו וזהו החוטא נעשה לאכזר אפי' לבניו כאלו לא היו בניו וזהו מומם הגדול שבהם הרי עשה ק"ו על בניו וא"כ בוודאי זה יותר גדול מה שאינו חס על בניו מעל עצמו וק"ל. ובאמרו הלה' תגמלו זאת עד ה' בדד ינחנו רמז למה שהזכיר בק"ו שאין להקב"ה שכר והפסד מכל ברואיו בין יעשו רצונו בין ישנו כנזכר והמופת על זה כי עד שלא נברא האדם היתה מציאותו יתברך מספיק לו בעצמותו ית' והיה בדד ויחיד ב"ה ואיך תטעה לומר שהוא צריך לך אחר שהוא בראך וכוננך כמ"ש הלה' וגו' הלא הוא אביך קנך וגו' וא"כ קודם שנברא מי סעדו כביכול וזה"ש ה' בדד ינחנו ולא היה צריך לשום עזר וא"כ לא לה' היא ההשחתה אלא שיחת לו לעצמו. ובאמרו זכור ימות עולם וגו' יצב גבולות עמים למספר ב"י רמז שכל איש מישראל הוא חשוב בעיני הש"י כאומה שלימה כי מטעם זה חשב ע' יוצאי ירך יעקב כנגד ע' אומות כמ"ש אזכיר רהב ובבל וגו' ולציון יאמר איש ואיש יולד בה ר"ל איש א' חשוב כאומה שלימה וכשם שאבדון אומה קשה בעיניו ית' ראיה מנינוה ומארז"ל מעשה ידי טבעו בים כו' כך קשה בעיניו ית' איבוד איש א' מישראל כמ"ש ונפל ממנו רב אשר בעבור זה הקב"ה מזרז אתכם ביותר על התשובה בדברי מוסר ומקבל אפי' תשובת היחיד והמשכיל יבין גם נוכל לומר שרמז בפסוק זה הסיבות המונעות את האדם מדרכי התשובה הסיבה הגדולה היא שהאדם אינו מכיר בפשעיו שהם תולדותיו כמאמר דוד ע"ה כי פשעי אני אדע וגו' וזה שעונותיו נעלמו ממנו בלי ספק רחוק הוא שיבא לידי תשובה זה"ש שיחת לו שעיקר השחתת המעשים אשר לו הוא מצד שלא בניו כי מעשה הרשע נקראו ג"כ תולדות כמ"ש הרע עמל וילד שקר וזה כיחש לאמר שלא בניו המה המעשים ההם וזהו מומם הגדול שבמומים ונתן ב' סיבות וטעמים לזה ואמר דור עיקש ופתלתול לפי שהם דור עיקש ואף אם מייסרין ומוכיחין אותו על מריו הוא מתעקש וחולק עכ"פ ואמר כי יפה עשה ואינו רוצה להודות על האמת לשום אדם בעולם וסיבה שנייה היא היותו פתלתל כפתילה זו המשולשת כך העובר ושונה ומשלש נעשה לו הכל כהיתר. ולכך נעשה מצד ההרגל הדבר היתר גמור ולכך יעיז מצח ויאמר על כל תולדותיו הרעים כי לא בניו המה וזהו המום הגדול שבנו הנועל בפנינו דלתות התשובה אבל זולתם כל זמן שהאדם רוצה תמיד שערי תשובה נפתחים לפניו ובזה נשלם מה שרצינו למצוא סמך מג' פרשיות אלו על התשובה ובעז"ה נבאר כל דרכי התשובה כללותיה ופרטותיה מהפטרת שובה ישראל שקורין בין ר"ה ליום כפורים יען כי בה נרמזו כל דרכי התשובה בעזרת ה' יתברך: