אורח לחיים (לונטשיץ) ל

מנשוא ומחטא זה תקיש להרבה חבילות עבירות הנעשים בכל יום ונעשים כהיתר גמור מצד ההרגל כלקיחת רבית ואונאת ממון ודברים וביטול תורה ותפלה שלא בכונה ואימוץ הלב בצדקה ונקימה ונטירה ושכל א' מאתנו מבקש וחפץ רעת חבירו וכיוצא באלו דיו אלו ימי לא יספיקו לכתוב בפרטות כל מעשה וכל פעולה כי בכולם יתלה עצמו במקולקל כמותו ואומר הלא בדרך כבושה אני מהלך ב' הוא מצד שהאדם טרוד בהבלי העולם הוא דוחה התשובה מיום ליום ומצד היותו שטוף בתאוותיו הוא דוחה את מוכיחיו לאמר לך ושוב ומחר אעשה כדבר המלך ה' צבאות עד אשר ימות בפשעיו. ג' היא המניעה הגדולה שבכולם והיא הבושה שהאדם מתבייש לגלות על עונו ע"י התשובה והוא מראה עצמו כאלו הוא נקי מכל חטא כדי שלא יבזוהו הליצים וכנגד ג' מניעות אלו אמר כאן ואמר ביום ההוא כו' כנגד הדחיה מיום ליום כתיב ואמר ביום ההוא ר"ל באותו יום שזנה אחרי אלהי נכר הארץ בעצם היום ההוא יתן אל לבו ויאמר אך שקר בימיני ואמרו רז"ל אל תהרהר אחריו ביום כו' כנגד הכרת החטא וידיעתו כתיב ואמר הלא על כי אין אלהי בקרבי וגו' הרי שכבר הרגיש וידע בחטאו. כנגד הבושה כתיב ואמר ביום ההוא שיאמר הדבר ברבים והודה ולא בוש מלפרסם ברבים חטאו ועוד שאמר על כי אין אלהי בקרבי ולא אמר בקרבינו אלא שהודה לומר רק בקרבו אין אלהים אבל בקרב כל ישראל נודע אלהים כי בזה הסיר מסוה הבושה מעל פניו לאהבת ה' ולהצדיק הדין עליו מה כתיב בתריה ואנכי הסתר אסתיר פני כי מלת פנים סובלת שני פירושים או פנים של כעס כמ"ש ונתתי פני באיש ההוא תרגם אונקלס ואתן רוגזי כו' או פנים של רחמים כמו שאמרו ישא ה' פניו אליך יאר פניו אתנו סלה וכן רבים ולפיכך קודם התשובה נאמר והסתרתי פני היינו הסתרת פנים של רחמים ולא כפל ההסתר כי גם בשעת הכעס נאמר אני ישנה ולבי ער וכתיב לא מאסתים ולא געלתים וגו' אבל אחר הוידוי והחרטה אמר ואנכי הסתר אסתיר פני רמז לפנים של כעס שיסתיר פני כעסו מהם מכל וכל כמו שאמר הסתר פניך מחטאי והכפל מורה שמדה טובה מרובה ובזה מיושב מה שדרז"ל אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר והלא בימי אסתר נראו פנים של רחמיו ית' ואיך ראוי להסמיך הענין לפסוק הסתר אסתיר המדבר על שעת הכעס. ולהנחתינו הוא מיושב. ועל כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים נראה לפרש על וכי שניהם לשון אע"פ הם. על כמו על כל זאת. וכי הוא ע"ד כי מנשה הבכור ור"ל אע"פ שעשה רעה גדולה כזאת הכוללת כל הרעות כי המודה בע"ז ככופר בכל התורה ובזה מיושב מה שאמר כל הרעה הל"ל כל הרעות כי לשון כל אינו נופל כ"א על איזה דבר כללי הכולל הרבה דברים ורעה לשון יחיד אלא לפי שבע"ז הוא מדבר שהיא רעה אחת וכוללת כל הרעות כאמור וזה"ש כי פנה אל אלהים אחרים אע"פ שפנה אל אלהים אחרים וגדול עונו מנשוא מ"מ אחר החרטה והתשובה הכל שרי ומחול להורות שאין לך דבר עומד בפני התשובה ומעתה יפה אמר ועתה כתבו לכם השירה הזאת וראוי לשור בשירים בידיעת דבר נכבד זה והוא בדמותו וצלמו נרמז בהפטרת שובה שנאמר שובה ישראל ודרז"ל עד ה' אלהיך אפי' כפרת בעיקר וכמ"ש ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו מה כתיב בתריה ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי' הוא ממש דוגמת אמרו הסתר אסתיר פני בדרך שנתבאר ובסמוך נבאר בע"ה כל הפטרת שובה על הדרכים ההכרחיים לתשובה

וסמך לפרשה זו לקוח ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' ונחלקו רז"ל בב"ב י"א דף היה בולט מן הארון ושם היה מונח וי"א מצד הלוחות היה מונח בתוך הארון ולפי דרכינו נוכל לומר שיש בזה רמז אל מחלוקת שנפל בין החכמים אם מעלת הבעל תשובה גדול מן הצדיק או מעלת הצדיק גדול או אם שוים המה והנה מהידוע שהלוחות עצמם אין בהם רמז על התשובה אבל בכל התורה נמצא הדבר כפול ומשולש והנה למ"ד בתוך הארון היה מונח סובר שמעלת התשובה גדולה כמו מעלת הצדיק ולמ"ד מבחוץ היה סובר שמעלת הצדיק גדולה כי זה מבפנים וזה מבחוץ וכפי הנראה מפלוגתא זו שנחלקו גם בזה אם שברי לוחות מונחים בארון כמבואר בב"ב פ"ק ושברי לוחות יש בהם רמז נכון על השב כד"א לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וכתיב כתבם על לוח לבך כי כל בעל תשובה צריך שיהיה לוח לבו נשבר ונדכה לפיכך נחלקו על זה אם היו בתוך הארון או מבחוץ ואמר הן בעודני חי ממרים הייתם וגו' ואף כי אחרי מותי הקהילו אלי ואעידה בם השמים והארץ כי ידעתי כי אחרי מותי השחת תשחיתון וזה ממש על הדרך שהזכרנו אצל אברהם שתלה בצוארו מרגלית טובה להורות דרך התשובה לבת השובבה כנ"ל ובמותו דאג אברהם שהשחת ישחיתון ותלאה בגלגל חמה כך משה דאג על זה שאחרי מותו ישחיתו דרכם לפיכך עשאם חרוזה אחת כמרגליות חרוזות ואמר הקהילו אלי וגו' ואעידה בהם את השמים ואת הארץ שילמדו משמים וארץ כל דרכי התשובה על פי אותן ז' דברים שהזכרנו למעלה הסתכלו בשמים כו' ואדברה באזניהם את הדברים האלה היינו התשובה שעיקרה בדברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' והם הם הדברים שנזכר בפר' כמו שיתבארו ז' דברים אלו בפרשת האזינו לפיכך הזכיר לשון דברים בתחילח פרשת וילך לפי שקאי על אותן ז' דברים שנרמז סוף פ' נצבים ובסוף פ' וילך הזכיר ג"כ לשון דברים לפי שקאי על כל הענינים שזכר בפ' האזינו ובכן נבא לביאור פר' האזינו כיד ה' הטובה עלי בס"ד: