אורח לחיים (לונטשיץ) ג

עגולה בני היצהרים. זקנים עם נערים. פסולות וגם בחורים. אשר בעמק ההלכה שקלי וטרים. דורשים התורה כמין חומרים. דורש קלים וחמורים בנכסי התורה המה עתירים. קוראין בספרי דווקני אשר גגי דחי"ת מחטרים. יד ושם להם בכל הספרים. ללבן כל דין והלכה כצמרים. ולסלק מהם כל פקפוקים וערעורים ויוסיפו מילי מילי אבב חוטרים. וחושבנא אבי דרים

עמוד שני עבודה

העבודה שבלבות מעתירים המצויה בנבונים וידועים ויקירים. ההופכים מידותיו ית' כעתרים. ומשלמים בשפתותיהם פרי'. הקול קול יעקב מצפצף כצפרים. ערב צהרים וצפרים. הנה בכל בתי כנסיות משבחים ומפארים. מצפצפים כעגורים. וכיונים ותורים. ירוצו לראש אשמורים. בשירים העשויין במשקל ובמשורים. שפך כל איש לבו כמים המוגרים. ושר ישורו בשירה וקול זמרים. שלוחי הצבורים. אשר הוקמו לסרסורים. לשתק קטגורים. וכל בתי כנסיות כהיכלות ודבירים. בנוין לתלפיות בקרשים וכשורים. ובתקרה המה מקורים. שקופים אטומים החלונות וצוהרים. והמה מצויירים בכל מיני ציורים. מה טובם ומה יופים בכל מיני פארים

עמוד שלישי ג"ח

לשית עליו כופרים. הלא נתמנו על הציבור גזברים. בכל ערים וכפרים לפקח על עסקי דלים ונמהרים. אשר אין להם מכירים. המתפלשים באפרים. והעשירים פני הארץ מממונם מוותרים. ידיהם לא אסורים. והמה פתוחות לבקר אחרי נדרים. וקורא להם גודרי גדרים. נותנים מפתם לעניים המהפכין בחררים. ובאוצרות הממונים כסף כמה ככרים. יעמוד לעת צרה ושנת בצורים. לחלק אפסניא ולחם ככרים. כי בחסד של אמת העונות מתכפרים. וצדקה תציל ממות ומאש של גפרים. והמהדרים מן המהדרים. פיאה בקערה משיירים. ויאכילום מעכורים. לחם ובשר כמה תרטימרים. הבצלים והחצרים. ומחזיקים ידי בחורי חמד סופרים ולבלרים. נוסף על שלש אלה העמדנו שומרים. על שלשה עמודים אחרים. דין שלום אמת צדק ומשפט ומשרים. בנאות דש"א ירביצו שופטים ושוטרים יושבי על מדין רוכבי אתונות צחורים אשר כשמלה כל דין מחוורים. רבה אמונתם חדשים לבקרים ובידם מקל ורצועה ושופרים. להכות על קדקד העוברים. ולנתוץ מלתעות כפירים. בסאסאה בשלחה תריבינה סאים וכורים. במדה שמדד ימדדו לו דגורים וימודו בעומרים. לזורעי און עמל קוצרים. ידינו לבוקר משפט ילבנו כצהרים. כפי ראות עיניהם אשר המה שרים. יען דבר אחד לדור ולא שני דברים. שמה ישבו למשפט על כסאות וקתדרים. כאשר ישבו בה לפנים החורי"ם. מצא מין את מינו וניעורים. להחזיר ליושנה העטרים. הן אלה קצות דרכינו הנכוחים והכשרים. זולת שאר מעלות אשר אחריהם נגררים. אם אמרתי אספרם אין להם מספרים. לא נמצאו בשום אומה החוטאים ונשכרים. כי אם בישראל המקיימים ונשברים. ואינן הולכים לפנים כי אם לאחורים. שליו היינו ועתה מפרפרים. וכל צדקותינו לא עמדה לנו להצילנו ממגורים. וספר כריתות אמנו ככתובים וכמסורים. ומה המכות האלה בין מאהבי כעפולים וטחורים. לעם ה' אשר היו תקועים כהררים. ועתה חייהם תלואים מנגד כמו בשערים. הבושו כאכרים. היו לשמה ושערורים. המשכילים כזוהר הרקיע מזהירים חשך משחור כל תוארים לא תואר להם ולא הדרים ורשעים חזקי מצח כשמירים. יענו עזות לאמר לנו הארץ בראש טורים. ואתם בשפל תשבו בעומק הבורים ומערים

הנה אנכי הדל האחוז בחבלי בוז מהמחפירים. בלב נשבר ונדכה ובדברים ערבים ושחרים. נתתי אל לבי לבא דרך האתרים. לתור ולדרוש הנעלמות מההמון והטמורים. והנם גלויין ומבוררים. ונגלה עון יעקב בעיני החוקרים. אחרי הטעות הגדול שבמחנה העברים. אשר בעיניהם המה צדיקים גמורים. וערום יבין לאשורים לחקור הזיוף הנופל בכל המעשים הנראין שפירים ונראין כיפים הכיעורים. וכלבנים השחורים. וכצלולים העכורים. ובכן יצאתי מגדרי לשדות גירים. על הדוברים עתק על צדיקו של עולם בקנטורים. בקנאת ה' צבאות אכתת חניתותם למזמרים. יען כי ראיתי עם ה' נחלק לכיתות וחבורים. כת ראשונה רועי ישראל מנסרי נסרים שררך אגן הסהרים. אשר אגודת מוטה מתירים. המוכתרים בכל ג' זירים. אשר מעולם אנשי שם המה הגבורי' גבורי כח ורב תבואות בכח שורים אשר למחיה שלחם אלהים לאסוף בעמרי'. ולנהג את הצאן אחר המדברי'. המה היו קצתם בעוכרי' נעשו הצאן הנשארי'. וילכו לרעות את עצמם כיקר כרי'. ביותרת הכבוד וחשוקיה' כסף צרורים זהב ורב פנינים צבורי'. זהב סגורי' החוזר בעולם ככדורי'. ומאיש לאיש מתגנדרי' שני אלה חברו בעצת נבערים. בחשבם שע"י הלימוד ישיגו' בה תירים. ובדור שהתורה חביבה שהלומדי' מבזרי'.