אורח לחיים (לונטשיץ) ב

הקדמה

א ברך את ה' יוצר המאורים פי ימלא תהלות ליוצר הרים ראשון ואחרון הוא לכל יצורים. יוצר אור וצר צורים מידו כל הנמצאים נגזרים. המאיר לארץ ולדרים ולאשר בשמים ממעל כלם ברורים. הנצח וההוד למשגב לעתות בצרים. אשר כל פעלו למעניהו נבחרים. כל צבא מרום תחת רגליו כלבנת ספירים. ואשר בארץ מתחת שוכני בתי חומרים כולם בחוט של חסד שזורים. ותהלות ה' יתנו ומספרים. לעמוד לשרת לפניו בזמרה ושירים. עם ועם כלשונו לפניו סדורים. ובירר לו הקב"ה מבין עם הדומה לחמורים. זרע אברהם עבדו בברית בין הבתרים ונתן לו משפט הבכורים. להנחילם תורת אמת וחקים ישרים וינטלם וינשאם כעל כנפי נשרים במיטב הארץ הבמחנים אם במבצרים והנחילם ארצות לאמים אשורים. ויגרש מפניהם גוים כבירים. ויבא את עמו אל ארץ חטה ושעורים. על תנאי אם חקותיו יהיו שמורים. ותורותיו שבכתב ושבע"פ יהיו נצורים. וכאשר אזניהם משמוע תורה מסירים. אזי יפלו במהמורים. כמו דוה מזורים. והמה מנפצות כאבני גירים. ובאו במחילות העפר ובנצורים. וכאשר ישובו ופני ה' משחרים. ושי למורא מובילין ומשגרים. ודלת התשובה פתוחה תסוב על צירים. אזי יקום לדממה סערים. ויחשו גלי נהרים. ויסיר מעליהם המוסרים. לפתח מוסרי צוארי הנתונים למטרים. והנתונים בקולרים. האחוזים בפח כצפרים. ולקבץ שה פזורים. אשר בין העמים נבדרים. ויוציא אסירים בכושרים. מבית הסוהרים. ומעפר מתנערים. ואם ברבות העתים חזרו לסורים. וכבודם בלא יועיל ממירים. לא זכרו יום אשר פדה אסירים. אזי נפלו מאיגרים. מאיגרא רמה לעומק הבורים. בארות בארות חמרים. והיה כמסתיר פניו מהם במסתרים. אך שדודי דומה לצבי או לעפרים. שעינו אחת קמוצה ואחת פתוחה בקירים. הנה זה עומד אחר כתלינו ועיניו מסקרים. לראות היש משכיל בלבות נשברים. ואם המצא ימצא מישרי הדורים. אז יבושו כל הנחרים. ועד מהרה רחמיו נכמרים. ופנה אל תפלת הערערים. ויוסיף שנית ידו לקבצם מיד מואב והגרים. ובדרך זה פעמים רבות נעשו כמופקרים. כשהיו ברית ה' מפירים. ובאו נכרים בשערים מבית ומחוץ בכופרים. אך ורק שלכל הגליות נקצבו שיעורים. ולא ארכו לנו הימים על אדמת זרים. ועד מהרה ירוץ דברו הטוב להיות נזכרים. לבקש צאן לבן הנותרים. והמגפות נעצרים. וישליך במצולות ים עונותינו צללו כעופרים. יציץ ופרח ישראל פרחים וכפתורים. אך בגלות החל הזה צללו כאברים. וראה ראיתי עם ה' עניים סוערים. מגיו יגורשו מכל טרקלין ופלטרים. והועמדו ריקים כבנים מוזרים. והנם נפוצים דק מחספס ככפורים. ושכן ישכנו חררים. ולכל יש תמורים. חוץ מאשת נעורים. אשר הדביק ה' כאשר ידבקו האזורים. ועתה כל רודפיה השיגוה בין המצרים וזמן נפלא נטושים רטושים אשורים. ולאמים יהגו ריק לאמר לנו הבארים. באר מים חיים נובע ממקורים. ובלי דעת מילין מכבירים. ויצמדו לבעלי פוערים. פיהם לבלי חק ופוקרים. הן עתה רבים עמי הארץ כהלך כעשירים. האומרים יש לנו מקום ללון כדרך התגרים הקוראים תגר על ה' ומשיחו ברוב אמרים. וקול כסיל ברוב דברים. לאמור מדוע נגששה קיר כעורים. ושולחי בים החכמה צירים הולכים ונמעטים ונבצרים. מדוע אחרו עקבות משיחינו לקבץ הדורים. מדוע בושש רכבו לקרא דרורים. לעם מפוזר בכל פינה ועברים. וילכו בלא כח הסגנים והחורים. לבקש דרכי ה' ולבדוק בסדקים ובחורים. המבלי בישראל אין גברים. על מה עשה ה' ככה ללבות ברים. אשר בירר לו מראש צורים מבין גבעת רשעים החפורים. אשר ימינם שקרים. ממעונות אריות ומהררי נמרים אשר על כן ירים ראש זרע אברהם כמגדלים וטירים. ביתר שאת ועוז כחומות ובירים. והמה בריאים אף חזקים כטינרים. ואיך יראה כי אזלת יד עזובים ועצורים. ושקלי טיבותם ושדיא אחיזרים. יכרסמנה חזיר מיערים. וכרם ה' צבאות חזירים נוברים. ותבכה נפשם במסתרים. ואימה מחדרים ועם ה' בלא כסף מכורים. ומורק ושוטף בשטף מים אדירים. ובאו בהם המים המאררים. על כן קרא שמם מרים. ומידי יום יום הם הולכים ודלים ונושרים. ונשארו מעט מזעירים. כשנים ושלשה בראש גרגרים לא עשה כן לכל גוי כי אם לשאירים. שארית ישראל לשון של זהורים. יתנו למכיהם לחי וסנטרים. ומה לך כי תמאס במנחה ותשורים. אשר הובאת מהבאים לשבור ברים. והרי המה מן הנזהרים אשר כל עסקיהם בשלשה עקרים ג' עמודי העולם קיימין ושרירים: עמוד ראשון התורה

אור מפי סופרים. וכרם ה' אשר מסר לנוטרים. עינינו הרואות בכל אוהלים ודיורים. קבעו ישיבות יושבי נטעים המה היוצרים ושפתותיהם נטפו מורים. ומרוה גם יורו המורים. ותורת ה' בקרבם חרותה כעל קלפים ודפתרים. ולהם מסור לכבדה ולרבצה בכל הערים. יפוצו מעיינותיהם חוצה כנהרים. זה דור דורשיו אוכלי לחם אבירים בשלחנות אשר לפני ה' מעוטרים בעטרת תפארת כתרי כתרים. יכרו עליו חבירים. אשר חברו אל עמק ההלכה ערבים ושחרים. ולפניהם כחצי גורן