אורח לחיים (לונטשיץ) כח

שכל עיקר הדרשה היתה בדברי מוסר שהדורש היה מוכיח לעם והורה להם דרך התשובה שנמשלה למים כד"א רחצו הזכו וגו' כמ"ש וזרקתי עליכם מים טהורים לכך אמרו איך יתכן לנו לספר דברי מוסר לפניך כי אין ראוי לתלמיד להוכיח את רבו ואדרבה יש לנו לקבל ממך מוסר וזהו שאמרו ומימיך אנו שותין ר"ל עלינו לשתות בצמא דבריך היקרים ומוסרך שהמשילו לשתיית המים שנכנסין דרך תוכם רמז לטהרה ורחיצה פנימית לא כאותן הטובלים במים מבחוץ ומצואתם הפנימי לא רוחץ השיבם אעפ"כ א"א לבית המדרש בלא חידוש ר"ל אע"פ שדרש בדברי מוסר מכ"מ א"א שלא כלל בדבריו חידושים ופשטים ואתם לא תכוונו להוכיחני אלא תספרו לי הדברים המחודשים ושאלם שבת של מי היתה כי מתחילה לא היה לו נפקותא בדבר לידע שבת של מי היתה אבל עכשיו שאמרו לו מימיך אנו שותין רמזו לו בזה שהדרשה היתה בדברי מוסר ותוכחה א"כ היה תמה ואמר שבת של מי היתה אם של ראב"ע או של ר"ג כי נראה ששניהם לא היו בעלי תוכחה כדגרסינן במס' ערכין א"ר אלעזר בן עזריה תמה אני אם יש בדור מי שיודע להוכיח כו' עיין במנורת המאור כלל ראשון חלק ראשון פרק שביעי שגרס ר' אלעזר בן עזריה ובפרק תפלת השחר מכריז רבן גמליאל שכל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש כו' ואם כן שבת של מי היתה כי כפי הנראה ששניהם לא היו בעלי תוכחה והשיבו לו של ר' אלעזר בן עזריה כי אולי שיער הוא בעצמו שהוא ידע להוכיח ובמה היתה ההגדה בפרשת הקהל כללו לו בזה כל השלשה דרשות כי כולם ענין ההקהל היו להקהיל את ישראל באגודה אחת אל התשובה כאמור ומה דרש בה רוצה לומר מה הבנתם מדבריו שדרש ענין הקהל זה לצורך התשובה והשיבו לו שדרש טף למה באים כו' ומקושי' זו הבינו מדבריו שראה לדרוש הקהל זה על תשובה בדרך שנתבאר א"ל מרגלית טובה היתה בידכם כו' כבר בארנו למעלה שענין המרגלית זהו בעצם ענין התשובה וההקהל ועוד דרש פסוק את ה' האמרת וגו' המדבר גם כן באחדות ישראל כמ"ש ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ולהלן נאמר כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו ומפסוק זה למדו רז"ל שהקדוש ברוך הוא מקבל תשובת הרבים בכל ימות השנה והמשכיל יבין ואף הוא פתח ודרש כי בשני הדרשות הקודמים לא הזכיר אלא ענין האחדות וההקהל שיהיו חרוזים כמרגלית אבל עדיין לא פירש בפרטות עיקר מהות התשובה וענינה עד שפתח בפסוק זה דברי חכמים כדרבונות וגו' וקאי אשל מעלה שנא' בקש קהלת למצוא דברי חפץ ר"ל שבקש למצוא דרכי התשובה אשר בה חפץ הקדוש ב"ה כמ"ש החפץ אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה וכתוב יושר כד"א טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך דברי אמת כי החשובה עיקר הוידוי שאומרים בו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו דברי חכמים כדרבונות וכל מקום שנאמר דברי אינו אלא דברי תוכחה ודברי מוסר של החכמים נמשלו לדרבן זה המכוון הפרה לתלמיה כשתטה מדרך הישר כך דברי תוכחה של החכמים מדריכין האדם מדרך מיתה לדרך חיים וכמסמרות נטועים פירש רבינו אבן עזרא שמסמרות אלו מחבר קרשי הדלתות שיהיה כל הדלת חיבור אחד מהרבה קרשים כך דברי החכמים שנקראו בעלי אסופות כי על ידי דבורם כל ישראל נאספים להיות באגודה. נטועים רמז שענין התשובה דומה לנטיעה זו שמצינו בנטיעה כי כל עץ שחומרו קשה ביותר אין הפרי משובח כל כך כמו הפרי בעץ שחומרו חלוש וזה נראה עין בעין בעץ הגפן שחומרו חלוש יותר מכל עץ ופריו משובח יותר מכל פרי האילן עד שהיין קובע ברכה לעצמו הנה מטעם זה נמשלו ישראל לגפן שנאמר גפן ממצרים תסיע לפי שמירוק וחולשת חומר שלהם ע"י הצומות ועינויים גורם להתחזקות הכח השכלי דהיינו הצורה כמו הפרי שהוא צורת האילן והמירוק הוא בעצם ענין החשובה לייסר החומר ולמרקו בצומות וזה דוגמת ענין חרישת הקרקע כדרך שבארנו בחג הפסח על ארז"ל והיו המצרים חורשים על גבם כו' כי כל קרקע בתולה וקשה אינה מצמחת שום צמח טוב כך החומר הקשה עורף אשר לא עובד בו ולא עלה עליו עול התורה והיסורין ולא נתרכך ונחלש ע"י התשובה לעולם לא יצמיח צמח צדקה ואם כן פעולת הצומות הוא דוגמת חרישת הפרה בקרקע בתולה וע"ד שבארנו למעלה שמא אמרה פרה זו איני חורשת כו' ודברי חכמים הם כדרבן זה המכוין את הפרה לתלמיה שלא תפנה ימין ושמאל בחרישה זו כך דברי חכמים מוכיחים לעם ההולכים ארחות עקלקלות כי גם בזמן שחורשים ע"ג חומר ותחל לענותו בצומות אזי הם פונים פני מגמתם לימין או לשמאל דהיינו שלא יעשו לש"ש כי אם או לשם אורך ימים שבימין או לשם עושר וכבוד שבשמאל או לכדי שיהיו נחשבים לצדיקים בעיני הבריות ברוב צומות כרוב אנשי דורינו והחכמים בדברי מוסריהם הנעימים הם מכוונים את החורשים על גבי חומרם לתלמיהם שיהיה נוכח ה' דרכם ובזה הם מטים אותם מדרך מיחה אל דרך חיים כי הנטייה לשמאל ולימין יש בה מיתה ומשכלת מצד רוע התכלית כמ"ש לא תסור מכל הדברים אשר יורוך ימין ושמאל וזה סוד ארז"ל שור שהקריב אדם הראשון היה לו קרן אחת במצחו רצה לומר שלא היה בו סתם קרנים שא' פונה לימין וא' לשמאל אלא קרן א' באמצע הולך בשיווי נוכח ה' וזה הקריב אדה"ר