אורח לחיים (לונטשיץ) כז

כולם נתנו מרועה אחד כלם אל אחד נתנם ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא שנא' וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לב לשמוע דברי המטהרין והמטמאין כו' ובלשון הזה אמר להם אשרי הדור שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו שאין דורו יתום עכ"ל המאמר. הנה במאמר זה יש כמה ספיקות וגמגומים כשנעמוד על עיקר הדרוש והלשון. הראשון שאמר להם מה חידוש היה בבה"מ וא"כ מה השיבו לו תלמידך אנו כו' ופירש רש"י ואין לנו רשות לדבר בפניך הרי כבר נתן להם רבם רשות לדבר וע"י רשות בוודאי מותר. שנית ומימיך אנו שותין נראה מיותר. ג' שאמר להם אעפ"כ א"א לבית המדרש בלא חידוש והיכן שמע מדבריהם שלא היה שם חידוש. ד' שבת של מי היתה למה לא שאל ע"ז מיד כששאלם מה חידוש כו'. ה' כששאלם במה היתה הגדה היום והשיבו לו בפ' הקהל הלא היתה נגדה גם בפרשת את ה' האמרת וגו' ובפסוק דברי חכמים כדרבונות. ו' שהקשה טף למה באים שמא הפסוק מדבר בטף שהגיעו לחינוך ז' שאמר מרגלית טובה כו' למה קרא דרוש זה מרגלית ולא שאר מיני אבן יקרה. ח' מה ראה הדורש על ככה לצרף לדרוש זה פסוק את ה' האמרת או הדרוש בפסוק דברי חכמים כדרבונות. ט' שאמר ואף הוא פתח ודרש וכי דרוש זה הוא הפתיחה הלא הוא הדרוש האחרון. י' שאמר שאין הדור יתום מה הועיל כל כך לעם בדרוש זה שראה לגמור עליו כל ההלל ושבח יקר וגדולה אשר נתן לדורש. ומה שלבבי ידמה בהיתר כל הספיקות האלו וזה שכל עיקר דרוש זה היה בפר' וילך בשבת שובה ועצם הדרוש היה על התשובה הצריכה בכל ימות השנה בהקהל שיהיו כל ישראל באגודה אחת כמו שיתבאר בסמוך שתשובת היחיד אינה מקובלת כ"א בי' ימים אלו ותשובת הרבים בכל השנה וא"כ בכל ימות השנה צריכין אל ההקהל כדי שיהיו השבים רבים וזהו ענין ההקהל הנזכר בשלשה דרושים אלו שראה ר"א ב"ע לצרף כי דרוש ראשון היה בפרשת הקהל דהיינו ענין אחדות אומה זו שיהיו בקהילה אחת. דרוש שני היה בפ' וה' האמירך וגו' ומי כעמך ישראל גוי אחד ר"ל ששלום ואחדות ביניהם דרוש שלישי היה בפסוק בעלי אסופות כלם נתנו מרועה אחד ובעלי אסופות זהו עצם ענין ההקהל לפיכך נאמר בפ' הקהל בשנת השמיטה בחג הסוכות כי זמן זה יש בו צורך אל ההקהל כי מן ר"ה עד יו"כ אין צורך גדול כ"כ אל ההקהל כי בימים אלו אפילו תשובת היחיד מקובלת ומן יו"כ עד יום א' של חג הסוכות אין עושין עונות ואם כן אין צורך אל תשובת הרבים שהרי מטעם זה נקרא יום ראשון דחג הסוכות ראשון לחשבון עונות אך מיום ראשון של סוכות והלאה שהוא התחלת חשבון עונות אז צריכין אל ההקהל כדי שיהיו השבים רבים

וסוד זה גילו לנו רז"ל במה שנא' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ודז"ל שראשון זה הוא לחשבון עונות ויש לדקדק למה הזכיר זה דוקא אצל לקיחת ד' מינים ולמה לא הזכיר לשון ראשון אצל הסוכה אלא לפי שלקיחת ד' מינים יש בו רמז אל ההקהל ע"י מדרש רז"ל שדרשו ד' מינים אלו על ד' כחות של ישראל בעלי תורה ומצוה ובעלי מצוה בלא תורה ובעלי תורה בלא מצוה וריקים מתורה ומצוה ומסיק במדרש לאבדם א"א אלא יעשו אגודה אחת ויכפרו אלו על אלו ורצה בזה כשיהיו באגודה אחת אז יהיו השבים רבים ויקבל הקב"ה תשובת הרבים בכל ימות השנה לכך אמר ולקחתם לכם ביום הראשון ר"ל לפי שיום זה הוא ראשון לחשבון עונות ואתם צריכין אל התשובה לפיכך תקחו ד' מינים אלו המרמזים על ההקהל שיהיו ישראל באגודה א' וכמ"ש אתם נצבים היום ואיתא במדרש הילקוט אתם נצבים בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת כו' וכמו שפי' רש"י מלמד שכנסם משה כו' וענין היות ההקהל בשנת השמיטה דוקא לפי שרוב פירוד הלבבות אשר בינינו הוא מצד שכל א' רוצה להתגאות על חבירו מצד עשרו אמנם בשנת השמטה כולם שוים בכל מעשים אשר לו בשדה וכל תבואות הפקר והכל שוים בה כעשיר כהלך כחיה כבהמה ולפי שיתרון ארץ בכל היא על כן יוקח משל מן התבואה על כל הונו ורכושו וזה סיבה גדולה להשוות הבריות שלא יתגאה א' על חבירו וכן השביתה הכל שוין בה כי לא יצויר יתרון לא' על זולתו בשביתה דהיינו בשב ואל תעשה לפי' מיד אחר שנת השמטה שהוקבע ענין זה בלבם כל השנה ובחג הסוכות יש בו רמז ג"כ על הדירה המצומצמת ומיעוט בקשת המותרות אשר כל זה סיבת האחדות והשלום ועל דרך שנא' ויהי' בשלם סוכו וכן על ידי לקיחת אגודתם המרמז ג"כ אל ההקהל נצטוו להקהיל העם ביום ראשון של חוה"מ כנודע כי מאז והלאה יש צורך אל תשובת רבים כאמור וזהו ענין המרגלית טובה בדרך שיתבאר למעלה שענין חרוזת המרגליות בחוט יש בו רמז נכון אל התשובה התלויה באומה זו שיהיו חרוזים יחד ועצם הדרוש נתגלה במה שהקשה טף למה באים בקושיא זו גילה הדורש כל דעתו שהוא מדבר על ענין התשובה כי יש להקשות עליו מהו זה שאמר טף למה באים שמא מדבר פסוק זה בטף שהגיעו לחינוך אלא לפי שכל תכלית הקהל זה וצרכו היה אל התשובה וא"כ בוודאי ק' טף למה באים שהרי אינן בעלי חטא וא"כ א"צ אל התשובה אפילו ע"י חינוך כי סוף סוף אינן בני עונשין אלא ליתן שכר כו' ואחר הצעה זו יתבאר באר היטב וזה שמתחילה שאלם מה חידוש היה בבה"מ והשיבו לו תלמידך אנו ומימיך אנו שותין רמזו לו בזה