אורח לחיים (לונטשיץ) כו

החמה והלבנה ביום אחד כי זה מופת שלם על הצדיקים והחסידים כמשה ויהושע שקונין עולמם ביום אחד מה שלא יכול לקנות סתם אדם כ"א תוך ע' שנה אשר קצב ה' לכל חי כי זמן זה שערו חכמתו יתברך שהוא מספיק אפילו לפחותים שבישראל וכת העצלים ביותר מכל מקום תוך שבעים שנה יכול כל אדם לקנות שלימתו ויכול להיות שלפעמים יהיה רשע גמור שנא' בו גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע וכן יכול להיות שלפעמים שיש לך צדיק כמשה ויהושע שקונה עולמו בשעה אחת ואז ימיהם ג"כ תמימים כי שלמו כבר אף אם ימותו בקוצר ימים כמ"ש בב"ר יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים רצו בזה שכל זמן שהם תמימים וקנו עולמם בקוצר ימים אז גם שנותיהם תמימים כי אין להם עוד צורך בחיי העולם הזה שהם חיי צער דומה לפועל הנשכר לעשרה ימים וגמר מלאכתו ביום אחד אם כן אין לו צורך להיות משועבד עוד חנם כך הענין בפעולת הצדיקים בעולם הזה לכך אמר כמתמיה על הרשעים גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע אע"פ שהוא בן שבעים לשיבה ואעפ"כ לא ידע דרך האמת כמו שנמצא בינינו כמה בעלי שיבה זקן אשמאי שעוד טומאתו בו ועד בור ינוס לא ישמחו בחלקם ולא ינחם האיש מרעתו אפילו אפתחה של גיהנם כמו שלמדנו בחיבורינו הגדול רבבות אפרים מפסוק לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו שאפי' אפתחה של גיהנם הפתוח לכל חטאת ואפי' שם אליך תשוקת היצר הרע לקין וחביריו. או יאמר וילך משה וגו' וידבר את כל הדברים על דרך שאמרו רז"ל משה זכה וזיכה את הרבים כו' וכן אמרו ז"ל אצל הילל שהיה הולך ומהלך כו' בויקרא רבה ל"ד ע"ש והליכה זו היא בדרכי ה' הישרים אשר הצדיקים ילכו בו נוכח ה' דרכם כדרך שנא' ויתהלך חנוך את האלהים את האלהים התהלך נח האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו' וכן רבים וזו היא ההליכה שנזכרה אצל הילל שהיה הולך בעצמו ומהלך את אחרים דהיינו זכה וזיכה ולספרים שגורסין מהלך והולך יהיה ע"ד ארז"ל זכות הרבים תלוי בו כי במה שהיה מהלך את האחרים היה זה סיבה להליכתו כדי שלא יהיה תלמידו בגן עדן והוא בגיהנם וכן ארז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו וק"ל וכן משה הלך תחלה לקשט עצמו ואחר כך וידבר הדברים האלה אל כל ישראל לזכות הרבים לקשט אחרים כד"א אלמדה פושעים דרכיך וזהו שאמר משה זכה בתשובה הגורמת שכל המעשים נחשבים כזכיות וזיכה הרבים להורות דרך תשובה לבת השובבה והמשכיל יבין ואמנם מה שאמר אח"כ ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' אע"פ שלפי מה שבארנו הוא ענין בפני עצמו ואינו מדבר מענין התשובה מ"מ נוכל לומר שרמז להם בסיפור דבריו אלה ענין נכבד מאד בענין התשובה בדרך שיתבאר בסמוך בפרשת הקהל שתשובת יחיד אינה מקובלת אחר גזר דין כשנחתם ע"ד ארז"ל במסכת ר"ה שגזר דינם של צבור אע"פ שנחתם מתקרע שנאמר כה' אלהינו בכל קראינו אליו וחתימה זו היא ביום הכפורים כנודע לפיכך בא משה להזהיר את כל ישראל שלא יעברו זמן המוגבל ליחידים דהיינו בעשרת ימי תשובה כי אם היחיד יעבור זמן התשובה עד שנחתם גזר דינו שוב אין תקנה לעיוותו ויקרה לו כמו שקרה למשה מצד היותו יחיד ונחתם גזר דינו ושוב לא מתקרע וכל זה רמז להם בסיפור דבריו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה וגזר דין זה כבר נחתם ואינו מתקרע ונתנה הרשות ליהושע וזה רמז נכון בכל סיפור הפרשה עד פרשת הקהל כי בפרשת הקהל יתבאר כל הענין בדרך נפלא וה' יראנו נפלאות מתורתו

כתיב בפרשה במועד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו' במסכת חגיגה פרק א' ת"ר מעשה בר"י בן ברוקא ור"א בן חסמא שהלכו להקביל את פני רבי יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה היום בבה"מ א"ל ר' תלמידך אנו ומימיך אנו שותין אמר להם אעפ"כ א"א לבה"מ בלא חידוש שבת של מי היתה שבת של ראב"ע ובמה הגדה היתה היום בפרשת הקהל ומה דרש בה הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד ונשים באות לשמוע טף למה באים כדי להקביל שכר למביאיהם אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני ועוד דרש בה את ה' האמרת היום וכתיב וה' האמירך היום אמר להם הקדוש ב"ה לישראל אתם עשיתם אותי חטיבה אחת בעולם ואני אעשה לכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנא' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה לכם חטיבה אחת בעולם שנא' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ואף הוא פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבן לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה אף דברי תורה מכוונים לב לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת"ל וכמסמרות אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסרין ולא יתירין תלמוד לומר נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרים ורבים בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם הואיל והללו מטמאין והללו מטהרין כו' היאך אני לומד תורה מעתה תלמוד לומר