אורח לחיים (לונטשיץ) כא

לרעה תחת אשר היה עם לבבו דבר בליעל לאמר שיהיה נבדל לטובה ויהיה שלום בעצמיו לבד ולא לזולתו לפיכך יובדל לרעה. ואמר הדור האחרון והנכרי שלא ידעו ממחשבתו הרעה שהרי כך אמר אשר לבבו פונה וגו' והתברך בלבבו וגו' וא"כ מבחוץ יהיה נראה צדיק ותוכו רע שורש פורה ראש וא"כ מי שאינו מכירו חושבו לצדיק וע"כ יתמהו על כליית טובים ורעים כאחד כמהפכת סדום שלא היה שום צדיק ומה חרי האף הגדול הזה ואמרו על אשר עזבו ברית אלהי אבותם רצה לומר הברית שלום אשר כרת הקב"ה ביניהם וזה היה סיבה להם לילך ולעבוד אלהים אחרים כירבעם שעבד ע"ג מחמת קנאה במלכי בית דוד וכמ"ש כי קנאת ביתך אכלתני וע"ד ארז"ל כששלום בין ישראל אפי' עובדים ע"ג הנח להם שנא' חבור עצבים אפרים הנח לו לפיכך ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול רצה לומר בעון האף והחימה שהיה לזה על זה מצד הקנאה וכן עוד היום בגלות החל הזה השליכם ה' בקצף גדול שיש לכל אחד על חבירו אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם כנודע מדרכינו לפיכך סמך לזה פסוק הנסתרות לה' אלהינו שעל ההרהור הלב הנזכר אין אנו נענשים בשבילו זולת על הנגלות ומזכיר עניני התשובה עד פרשה העדותי בכם היום וגו' כי מאז התחיל לסדר כל הצלחות האדם ע"פ שבעה דברים שאנו למידין מן השמים והשמש והארץ וזה"ש העידותי בכם היום היינו הגלגל היומי המאפיל ומאיר. כך יש לנו תקנה להאיר אפילתך ע"י התשובה אע"פ שכבר הלכת חשיכין ואין נוגה לך וגם תלמד מן הגלגל היומי התנועה ההפכית דהיינו התשובה בדרך נתבאר למעלה וכבר אמרו שבאמרו למען תחיה אתה וזרעך נרמז הק"ו שעשה בעל המאמר ורצה לומר שאם לא תעשה בגינך לפחות עשה בגין זרעך שלפחות לא תהיה אכזרי על בניך ובנותיך כאמור. ונראה לפרש בדרך שני כל הפרשה מן העידותי בכם וגו' עד סוף הענין בדרך שמצינו בפרקי ר"א שהיה הקב"ה מחריט לפניו את העולם וראה שלא היה עומד עד שברא את התשובה ויש לדקדק בדברים אלה מה ענין התשובה אל קיום העולם ועוד מנין לו לדרוש כל זה והיכן מצא לו רמז מפר' בראשית על זה אשר על כן נראה לפרש לפי שהוא מהידוע שכל הקצות שבכל הנמצאים צריכין לאיזה אמצעי המצרפם והנה קודם שנברא האדם נבראו העליונים והתחתונים והם שני הפכים ממש כי העליונים כולם רוחניים והתחתונים כולם גשמיים ולולא האמצעי שביניהם לא היו מתקיימין כי שני הפכים לא יתחברו לעולם ע"כ הוצרך הקב"ה לברא את האדם מן העליונים והתחתונים ומסר לידו לילך בדרך ממוצע ובזה יתקיימו כל הקצוות בדרך שיתבאר לפיכך נרמזו מעשי הצדיקים ומעשי הרשעים בפרשת בראשית ע"ד המדרש והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך אלו מעשיהם של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים אבל איני יודע באיזו מעשים הקב"ה חפץ אם בשל צדיקים או בשל רשעים כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהם של צדיקים הוא חפץ עכ"ל ובמדרש זה יתפלא כל משכיל מהו זה שאמר איני יודע אם הקב"ה חפץ במעשה הצדיקים או במעשה הרשעים וכי יש לספק בזה חלילה ונראה לפרשו בשני דרכים הא' הוא ע"ד שאמר שלמה ע"ה יש צדיקים שמגיע להם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע להם כמעשה הצדיקים ופשוטו של מקרא זה מדבר בשכר ועונש ומדבר בצדיק ורע לו ורשע וטוב לו והשכר קרא מעשה הצדיקים והעונש קרא מעשה הרשעים וידוע שמשתים אלו יגיע להקב"ה הילול ושבח הן בזמן שהקב"ה עושה דין ברשעים שמו יתברך מתגדל ומתקדש ומתרומם כמו שפרש"י פ' בשלח הן בזמן שהקב"ה נותן שכר טוב לצדיקים כ"ש ששמו יתברך מתגדל ומתקדש ויש מקום לספק באיזה שבח והילול הקב"ה חפץ ביותר אם באותו שבח והילול שמגיע להקב"ה כשהוא עושה דין ברשעים או באותו שבח והילול המגיע להקב"ה כשהוא משלם שכר טוב ליריאיו וזה"ש והארץ היתה תוהו רמז לעונש הרשעים כד"א ראיתי את הארץ והנה תוהו רצה לומר שהעולם חשוך בעדו ויאמר אלהים יהי אור זה מעשי הצדיקים רצה לומר השכר הטוב הניתן לצדיקים כד"א קומי אורי כי בא אורך ואיני יודע באיזה הקב"ה חפץ ביותר מצד ההילול והשבח המגיע אל השם יתברך כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר שטוב ה' לכל ויותר חפץ הקב"ה בהילול המגיע לו יתברך משכר הצדיקים מבאותו הילול המגיע לו כשמעניש הרשעים. הב' הוא ע"ד ארז"ל גדולה התשובה שהזדונות נחשבים לו כזכיות וטעמו של דבר פשוטו דרך משל מי שלא לקח לולב במזיד בי"ט ואחר זמן מה נתחרט על עונו שלא לקח הלולב א"כ ע"י חרטה זו דומה כאלו עכשיו חישב לעשות המצוה וידוע שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה לטובה שנאמר אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו ר"ל שאפי' היושב בטל ממצוה אלא שלא פעל עולה גם זה נקרא בדרכיו הלכו וכ"ש מחשבה טובה שנקרא בדרכיו הלכו וא"כ איפה יש מקום לספק אם מעלת הבעל תשובה גדול מן הצדיק או מעלת הצדיק גדולה וזה לפי שהמצוה שהצדיק עושה נקראו מעשה הצדיקים והעונות שעשה הרשע ונהפכו להיות כזכיות ומצות נקראו מעשה הרשעים לפיכך לפום ריהטא איני יודע באיזה מהם הקב"ה חפץ ביותר אם במצות של מעשה הצדיק או במצות הבאים ממעשה הרשעים כאמור ויכול להיות שזהו דעת האומר במקום שבעלי תשובה עומדין אפי' צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד בה וזה לפי שהצדיק גמור אי אפשר שיהיה לו