אורח לחיים (לונטשיץ) יט

בכל ימות השנה לכך אמר מלמד שכנסם ר"ל שיהיו באגודה אחת כדרך שמסיק בילקוט אתם נצבים אימתי כשתהיו אגודה אחת היום כלכם בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה של קנין בבת אחת שמא יכול לשברם ואלו אחת אחת אפילו תינוק יכול לשברם כו' רוצה לומר שישראל נמשלו לקנים שכן מצינו בקללת אחיה השילוני והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים כמו הקנים הללו העומדים באגם מים כאשר ישיב בהם הרוח אזי נוסף על דחיפת הרוח כל קנה דוחף חבירו ונופל עליו כך ישראל העומדים בגלות במקום מים הזדונים ואין שלום במעגלותם אז כל אחד נכשל בעון חבירו כמו שאמר וכשלו איש באחיו אבל כשהקנים אגודים אז אדרבה כל אחד מחזיק את חבירו כך כשישראל באגודה אחת כל אחד מחזיק ק את חבירו בתשובה כאמרם רבותינו ז"ל אפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו ואמר ראשיכם שבטיכם וגו' החשוב חשוב קודם כו' ע"ד שנאמר ויקברו אותו יצחק וישמעאל פרש"י מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו כו' רצה לומר בזמן שישראל שבים בתשובה אזי כל אחד חולק כבוד למי שגדול ממנו כדרך שמצינו במרגלים שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו' דרשו רז"ל שקריבה של מתן תורה היתה כהוגן ילדים מכבדים את הזקנים וזקנים מכבדים את הראשים אבל קריבה זו של מרגלים היתה שלא כהוגן בערבוביא ילדים דוחפים את הזקנים וזקנים דוחפים את הראשים לכך נאמר כולכם ר"ל בערבוביא ורצה בזה לכלול שני עניינים. א' לפי שנאמר אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על אלה ופירושו לפי שימי הילדות והבחרות יותר טובים לאדם להשתמש בחמדות הגוף ולשמוח בהם מימי הזקנה וימי הזקנה יותר טובים להשגת החכמה מימי הילדות כי בישישים חכמה ואם כן המשבח ואומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה בודאי לא כנגד החכמה דבר אלא כנגד ההשתמשות בהנאות הגוף שהוא עושה אותם עיקר לכך נאמ' לא מחכמה שאלת על אלה ולהנחה זו במתן תורה שקבלו השגת החכמות היו הילדים מכבדין את הזקנים לפי שהזקנים ראוין יותר לקבל החכמה מן הילדים כי מטעם זה עשו נוטריקון זקן זה קנה חכמה והזקנים כבדו הראשים כקדימת זבולן ליששכר לפי שהראשים מחזיקין ידי החכמים והמעשה גדול מן העושה אבל במרגלים שחפצו לכנוס לארץ זבת חלב ודבש לקבל חמדות הגוף אז היו הילדים דוחפים הזקנים לומר שאנחנו קודם לקבל חלק בארץ לאכול ולשבוע מטובה יותר מן הזקנים והזקנים לא חלקו כבוד לראשים יען שלא חפצו בתורה וממילא לא חפצו לקבל תועלת הנזכר מהם אלא כל הקודם לחטוף זכה כדרך העולם במשא ומתן של ממון שאין חולקין כבוד לשום בריה לפיכך אמר כולכם ראשיכם שבטיכם החשוב חשוב קודם וזו היא הקריבה לשם שמים לכך נאמר כאן נצבים כדרך שנאמר במתן תורה וית ויתיצבו בתחתית ההר יען כי סדר זה גורם קיום והתיצבות לישראל ובהעדר מדה זו מהם גלו מעל אדמת' כאמרו רז"ל י"ח קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד וכאן שואל הבן חלילה לומר שהנביא יהיה שמח בקללת ישראל ואדרבה כל הנביאים היו מצטערין עליה' ואיך יאמר נתקררה דעתו והנכון לומר בזה שלא נתקררה דעתו בכל הקללות להשיב לשואל איזה עון פרטי גרם להם הקללה מדה כנגד מדה עד שנא' לו מפי הגבורה ירהבו הנער בזקן אז נתקררה דעתו והבין כי כל זה בא לישראל בעון המרגלים שקבעו בכיה לדורות ע"י הקריבה שהיתה שלא כהוגן ילדים דוחפים את הזקנים לכך נאמ' כאן שירהב הנער בזקן והזקנים הנקלים דוחפין הראשים נכבדי ארץ וזהו הנקלה בנכבד זק"ל לכך נתקללו בירהב הנער בזקן ולכך נאמר כאן שיהיו ישראל נצבים וקיימין כשיחלקו כבוד זה לזה וילך החשוב חשוב קודם ואח"כ כל איש ישראל ב' הוא הענין שהזכרנו בחיבורינו עוללות אפרים על ארז"ל מתחילה יצאו הגדולים לקראתו ואח"כ הבינונים ואח"כ כל איש ישראל כו' כך בערב ר"ה הגדולים מתענין כו' כי כך היא המדה שאשמת העם תלוי בראשיהם נמצא שכל הגדול מחבירו הוא קודם ליתן את הדין על שלא הוכיח את מי שהוא למטה ממנו הגדולים בשביל הבינונים הנשמעים להם והבינונים עצור הכלל הנשמעים להם ע"ד ארז"ל מלך קודם לציבור שנא' לעשות משפט עבדו ומשפט עמו וגו' ולכך נאמר במתן תורה ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם כסדר מדריגתן כדרך שנא' כאן ראשיכם לשבטיכם וזקניכם כי ע"י התורה הראשים קודמין לזקנים כי בעצם וראשונה אשמת העם תלויה בראשיהם דהיינו מנהיגי ישראל וחכמיהם אשר בידם להשיב רבים מעון ואחריהם זקני העדה אע"פ שאינן מנהיגים מבוררים לנהג שה פזורה ישראל ע"ש התורה מ"מ מסתמא הקטנים שומעים לתוכחת ומוסר הזקנים לפיכך כל החשוב חשוב קודם ליתן את הדין ואחריהם כל איש ישראל ואחריהם טפכם נשיכם כי כל איש מישראל קודם ליתן את הדין על עצמו ועל טפו ונשיו היושבים תחת רשותו ונשמעים אליו אם היה מדריכם בדרך ישרה וכן הגר והעבד חוטב עץ ושואב מים נשמעים בעל כרחם לכל איש מישראל וזהו ענין משל הקנים שהזכיר שכל אחד מחזיק את חבירו כך כל איש מישראל בידו לזכותו ולזכות את חבירו להשיבו מעון וכל זה מצוי בזמן שישראל חרוזים כמרגליות אלו והם באגודה אחת וזהו טעם תקיעת שופר בראש השנה דוגמת החצוצרות שנעשו להקהיל הנשיאים והעדה בדרך שנתבאר כל הפרשה היטב בחבורי עוללות אפרים ונתבאר כל החזיון הלזה בתהילים מזמור צ"א שנא' בו בחצוצרות