אורח לחיים (לונטשיץ) טז

ממנו דרך התשובה בעשיית התנועה הפכית על דרך המדרש שהתחלנו בו וכן אברהם במותו תלה ידיעת התשובה בגלגל חמה לראות ממנה זמן עלייתה מן המזרח דהיינו זמן התחלת התנועה הבלתי טבעית והיינו דאמרי אינשי אדלא יומא אדלא קצירא כי מי שנקט עצמו בקצירי בחלי הנפשות בראותו אדלי יומא מן המזרח אז ממנו יראה ויעשה גם הוא לאפוקי הזמן שהשמש הולך למטה לארץ כלפי מזרח ויכול להיות שמה שאמר תלאה בגלגל חמה רמז לפני משה כפני חמה כו גם הוא הודיע לישראל דרך התשובה במה שאמר להם הסתכלו בשמים כו' וכאלה רבות בתורה שהזכיר משה התשובה בפרשת ואתחנן ובפרשת נצבים ודוגמא לזה ארז"ל במסכת הוריות בפרק כהן משיח שכמין ב' טיפי מרגליות היו תלוין בזקנו של אהרן וכשהיה מספר היו עולות ויושבות בעיקר זקנו כו' שלכך היו דומין למרגליות לפי שמדתו של אהרן היה השלום כנודע לפיכך דווקא כשהיה מספר היו עולות לידע ולהודיע שכל עילוים על ידי סיפור דבריו יען כי ע"פ דבורו ישראל נאספים וחרוזים בחוט של חסד כמרגליות חרוזים ולכך היו תלויות בזקנו דווקא כי דברי הזקן נשמעים ביותר משא"כ בדור זה אשר לא ישא פני זקן ודבריו אינם נשמעים ב' מרע"ה העמיד גם הוא סוד התשובה והקהיל את ישראל באגודה אחת כמו שיתבאר בסמוך בפרשת נצבים וכפירש"י מלמד שכנסם כו' וכן בפרשת וילך בדרך שיתבאר בסמוך בהמשך הפרשה וכמו שאברהם דאג על מיתתו ותלאה בגלגל חמה כנזכר כך משה אמר ואעידה בם השמים גו' כי ידעתי כי אחרי מותי השחת תשחיתון לפיכך פני משה כחמה וכמ"ש שמש צדקה ומרפא בכנפיה כי מן השמש נוכל ללמוד דרך רפואות חלי הנפשות ורז"ל אמרו משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וזה בעצם ענין חרוזת המרגליות שכל אחת מחזקת את חברתה ג' דוד המלך ע"ה בעצמו עשה תשובה בחטא בת שבע כמבואר במזמור חנני אלהים כחסדך וגו' וכתיב באותו מזמור אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו הרי שדוד הורה דרך התשובה לבת השובבה לפיכך המשיל הקב"ה כסאו כשמש שנא' כסאו כשמש נגדי כי למדו ממנו דרך התשובה כמו מן השמש ועל ג' אלו נאמר כי אדם אין צדיק בארץ וגו' אדם ר"ת אברהם דוד משה אע"פ שבחר הקב"ה בשלשתן ביתר שאת על זולתו כי אברהם היה ראש למאמינים משה ראש למקבלי התורה דוד ראש למלכי ישראל ואף על פי כן נפלו שלשתן על החטא אברהם במאמר במה אדע משה על מי מריבה דוד בחטא בת שבע ואם המה לא היו בלא חטא ק"ו לכל בריה שהם פחותים מערכם אע"פ שבשלשתן מצינו שהקב"ה בעצמו העיד עליהם בי באברהם נאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה במשה נאמר ולא קם עוד נביא כמשה בדוד נאמר בד"ה ולא היה כדוד כו' רק בדבר אוריה ואעפ"כ לא היו נקיים מכל וכל והנה בדורינו זה כל א' צדיק בעיניו ואינו רואה חובה לעצמו בשום דבר בעולם ובסיבה זו לעולם אין אדם שב בתשובה על חטא פרטי יען כי מרוב ההרגל נעשה לנו הכל כהיתר גמור דיו אלו ימי גויל אלו רקיע לא יספיקו מלהעלות עליהם כמה ראשי עבירות שנעשו מנהג והיתר רצועה גמור הרחבנו הסיפור מזה בחיבורינו עוללות אפרים במאמר רל"ט ע"ש

הרביעי והחמישי שאמר במאמר שמא אמר חמור זה איני טוען ואיני הולך ושמא אמרה פרה זו איני חורשת ואיני דשה בב' אלו נכללו ב' מיני יגיעות הכולל כל שלימות האדם והצלחתו וראוי לאדם ללמוד מן בהמות אלו ע"ד שנאמר מלפינו מבהמות ארץ וגו' ונתבארו היטב בדברי ישעיה הנביא באמרו ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן וזה בי כבר נאמר אדם לעמל יולד בהיות מהידועה שהקב"ה הטיל על האדם יגיעת בשר הגופני לטרוח אחר מזונו ויגיעת הנפש לישא במשא דבר ה' ולטרוח בנר מצוה ותורה אור וב' יגיעות אלו הם הכרחים לאדם וכן ארז"ל יפה ת"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון כו' הורו באצבע שבשניהם צריך האדם לטרוח וליגע. א' יגיעת הגוף אחר מזונו נא' לאדם הראשון בזעת אפיך תאכל לחם לא דרך עצה אלא דרך מצוה כי הטורח במזונו ואינו נהנה מן הגזל ניצול מכמה מיני עברות ואינו חומד ממון זולתו ולא עוד אלא שהטורח הוא סיבת חמתו מצד טוב העיכול המצוי בבעלי הטורח: ב' יגיעת הנפש בעיונים אלהיים ובמצות הצריכים יגיעה רבה לקנות על ידה השלימות הנפשי. וכנגד שניהם ארז"ל גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא אלהים דאלו בירא אלהים נאמר אשרי איש ירא ה' ואלו כאן נאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא וכאן הבן שואל מה ענין היראה לנהנה מיגיעת כפיו ונ"ל שדבר על שני מיני יגיעה אלו כי הירא אלהים הוא העוסק ביגיעה נפשית בתורה ומצוה כי זה הדבר אשר ה' שואל כמ"ש ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגומר ובודאי כלל היראה זו כל התורה והמצוה שהרי אמר במקום אחר ומה ה' דורש מעמך כי אם עשות משפט כו' ומדקאמר יגיע כפיך למה לו להזכיר הכפים אלא שבא למעט היגיעה הנפשית שאינה בכפים ממש ור"ל בזה אע"פ שהעסק ביגיעת הנפש בתורה ומצות בודאי גדול ואין לו ערך ודמיון עם היגיעה בצרכי הגוף מ"מ יש צד אחר ביגיעת הגוף שהוא גדול אפי' מן יגיעת הנפש וזה הנהנה מיגיע כפיו עיקר שבחו על ההנאה שנהנה