אורח לחיים (לונטשיץ) יד

של השמש ממזרח למערב כי איש אשר אלה לו הרי הוא עסוק בשני הפכים בנושא א' ובזמן אחד לפיכך לא באלה הוא מתרומם אלא בזמן שהוא עסוק בתעניתו יהיה פרוש מכל הבלי העולם ויהיה עסוק בצרכי נפשו לתקן את אשר עיות כי זה הדבר אשר בקשה נפשו אם יצום מה שלא ראיתי בדורינו נוהגין כן אלא אדרבה בכל יום צום אינו מפנה שום דבר מכל מעשיו הראשונים הרחבנו הסיפור מזה בספר הנזכר ולכך מביא לראיה פסוק וזרח השמש כי לא רבים יחכמו לידע ע"פ חכמת התנועה שתנועת השמש ממזרח למערב היא תנועה הפכית על כן הביא ראייה בפשיטות מפסוק זה בדרך שפי' ר' משה אלמושנינו בפירושו לקהלת שבפסוק זה נרמזה התנועה הטבעית והבלתי טבעית ע"ש וכפי הנראה שרמז שלמה ע"ה בסיפור זה כל המוסר שאנו למידין מן השמים והארץ והים והשמש. א' שלא לשנות המדה. כנגד זה אמר דור הולך ודור בא ר"ל הדורות אינן עומדין במרכז המדה והולכין ממנה ואח"כ באים אל מרכז המדה ע"י התשובה אבל הארץ לעולם עומדת במידתה הראשונה ואעפ"כ לא למדין ממנה או יאמר כפשוטו דור הולך מן העולם ואין מיתה בלא חטא כנודע דהיינו היציאה מן המדה וכן רמז באמרו כל הנחלים הולכים אל הים ואעפ"כ הים אינו מלא לצאת אפי' כמלא נימא מן הגבול כאמור והדורות אינן לומדין ממנו ב' שאם כבר שינה מדתו יעשה תשובה בתנועה ההפכית שרואין בשמים על זה אמר וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף ר"ל מקום ביאתו הוא מקומו הטבעי אבל זריחתו אינו ממקום הטבעי וק"ל. או אמר שלמה דרך מוסר וזרח השמש כו' ר"ל היה להם ללמוד התנועה מן השמש כנזכר

השלישי הוא אחרי שהניח לנו דרך ללמוד דרך התשובה מן השמש ע"י התנועה ההפכית ואיכא למיפרך מה לשמש שכן אינו עושה התנועה ההפכית מרצון כ"א מהכרח גלגל המקיף. אבל האדם אין טוב לו לעשות תשובה על צד ההכרח כי בסור המכריח ישוב לסורו בדרך שנתבאר למעלה בביאור פסוק יען כי נגש העם הזה ויותר מהמה התשובה חלוקה בד' מדריגות בדרך שיתבאר בסמוך בביאור הפטרת שובה. שהתשובה הנעשית על צד ההכרח או מאימת יסורין או בזקנה היא הפחותה שבכולם וא"כ אין ראוי ללמוד משמש לעשות על צד ההכרח ע"כ אמר ולא עוד אלא ששמח לעשות שנא' והוא כחתן יוצא מחופתו ויש להקשות למה לא הביא לראיה סוף הפסוק שיש בגמרו השמחה בהדיא. אלא לפי שהמשילה לחתן זה בזמן שהוא יוצא מחופתו לרוץ אורח שנזכרה אז שנים מוליכין אותו מכל צד כמנהגינו ונראה כמוכרח בהליכתו שהרי שנים מוליכים אותו והאמת אינו כן שאע"פ שמוליכין אותו מ"מ הוא הולך בשמחה כך השמש אע"פ שגלגל המקיף מוליכו מ"מ הוא הולך בשמחה. וזהו ולא עוד דקאמר ר"ל אע"פ שתנועה זו לשמש היא הפך טבעה מ"מ הוא שמח לעשות וממנו תראה וכן תעשה התשובה משמחה ובזה מיושב ג"כ מה שאמר אצל הים וכן הוא אומר לענין הים כו' למה לא אמר ג"כ הסתכלו בים כו' שאינו יוצא חוץ למדתו אלא לפי שכל מקום שאמר הסתכלו יובן ממנו לומר ממנו תראה וכן תעשה אבל מן הים אין ראוי ללמוד לעשות כמותו מכל צד לפי שהים מצטער לעשות כו' ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך אלא אתה תהיה עובד ה' בשמחה ועל זה ארז"ל ת"ר הנעלבים ואינן עולבים שומעים חרפתם ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו רצו בזה כי ג' כתות הם שנמשלו לשמש א' כת הנעלבים זה מצינו שהשמש היתה עלובה מקטרוג הלבנה שאמרה א"א לשני מלכים להשתמש בכתר א' והשמש לא השיב כלום ובדרך זה ארז"ל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה וזה לפי שמצינו שיהושע נתקנא באלדד ומידד כשהתנבאו במחנה ואמר אדוני משה כלאם כדרך שאמרה הלבנה א"א לשני מלכים כו' ומשה השיב לו המקנא אתה לי מי יתן והיה כל עם ה' נביאים וזה ממש דרך החמה שלא קטרגה על ריבוי המאורות וק"ל ב' כת העושין מאהבת השי"ת ולא מחמת קיבול פרס נמשלו ג"כ לשמש שאינה מקבלת שכר על כל מעשיה. ג' השמחים ביסורין אף על פי שהיסורין מתנגדים לטבעו הוא שמח בהם כדרך השמש השמח בתנועה ההפכית אע"פ שהיא כנגד טבעה כאמור לכך אמר על כולם ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ובדרך זה מצינו ששלשה המה שנמשלו לשמש א' אברהם נאמר בו מי העיר ממזרח צדק ב' משה פני משה כפני חמה. ג' דוד המלך ע"ה שנא' בו כסאו כשמש נגדי לפי שמצינו ששלשתן העמידו יסודי התשובה א' אברהם העמיד עמוד התשובה ע"ד א' רז"ל מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו וכל חולי שהיה רואה אותה מיד נתרפא ובמותו תלאה בגלגל חמה והיינו דאמרי אינשי אידלא יומא אידלא קצירא ויש לדקדק מרגלית זו מה טיבה שנתרפאו החולים על ידה וזולת זה כמה קושיות ודקדוקים נופלים במאמר זה בשכבר פי' בעל העקידה פ' בראשית שמרגלית זה רמז לידיעת מציאות הש"י כו'. ואין דעת השואל נוחה בפירושו כי למה נקט מרגלית יותר משאר אבן יקר יותר ממנה וע"ק איך תלה אידלא קצירא באידלא יומא דוקא. והנראה לי בזה בהיות שכבר אמרנו שאברהם פתח פתח לעוברים ושבים ר"ל