אורח לחיים (לונטשיץ) יג

משוערת באיזו דבר מותר לעיין או אסור כארז"ל במופלא ממך אל תדרוש כו' וכמ"ש והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פירש רבינו בחיי מקרא זה על החקירה הנמנעת בעצמותו ית' ומזה תקיש גם אל המצות שנקראו חקות כפרה אדומה ודוגמתה אשר עליה אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני א"כ איפא אעפ"י שטעמם נעלם מ"מ יקבל עליו האדם חוקי המלך ב"ה ולא יהרהר אחריהם אעפ"י שדבר זה מצוי בין ההמון עם שכל מצוה שהיא רחוקה מהשגת שכלו אינו נזהר בה והחלק הארצי שבאדם כפי טבעו הוא נמשל בו לבהמות וחיתו ארץ להשתמש בכל התאות שהנאתו מורגש מיד לשעתו במאכל ומשתה ומשגל בכל זמן ובכל עת שירצה עד שהעמיד הקב"ה את האדם על מדה משוערת בכל התאות באמרו את זה תאכל ואת זה לא תאכל ואסרה לנו את העריות לבלי היות כתרנגולים ושאר בהמות. והחלק החיוני שבאדם נכסף לשאר חמדות שאין הנאתם מוחשת כל כך מיד כעושר וכבוד ובזה קיבל כח זה טבע הים שנאמר בו כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא כך אוהב כסף לא ישבע לעולם לפיכך טבעו נוטה שיהיה הכל היתר בעיניו ולרדוף אחר העושר לא יבקר בין טוב לרע עד אשר גער ה' בנו בהר סיני והתיר לנו את המוכרחות ואסר לנו המותרות ואף גם זאת שהמוכרחות לא ישיגום באיסור דרך גזילה וגניבה ואונאה וריבית ושוחד ודוגמתם וכל המדות הללו ראוי לנו ללמוד מן השמים והארץ והים ונזכרו שלשתן בתחלת האזינו השמים והארץ בפשוטו והים נזכר ברמז באמרו יערוף כמטר לקחי כי המטר מקורו מן הים אוקיינוס וראוי ללמוד מן המטר שאין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימא ואעפ"כ אין אחד נכנס בגבול חבירו כל שכן האדם שלא ישיג גבול רעהו וכל אחד על מקומו יבא בשלום וק"ל. אך מה שאמר הסתכלו בשמש כו' אע"פ שבפרשת האזינו לא נזכר שום רמז על השמש מ"מ יש זכר ברמז בסוף פרשת נצבים שאמר העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ כו' כי באמרו היום רמז לגלגל היומי כמו שפירש בעקידה פרשת בראשית על פסוק וידעת היום כו' ומה שחסר זה גלה זה והסתכל היטב כי ארבע אלו רצוני לומר השמים והארץ והים והאור קדמו ליצירת מעשה בראשית כי לדעת רש"י קדמו המים לבריאת שמים והארץ ובמדרש הרבתי יש מחלוקת אם האור קודם לשמים וארץ או לא. סוף דבר בין כך ובין כך על כל פנים קדמו ד' אלו לכל הנבראים והטעם לפי שארבעתן לימוד אל האדם על כל מעשיו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולפיכך דרז"ל פרשת בראשית על מעשה הצדיקים והרשעים בדרך יתבאר בע"ה באר היטב

השני הוא אחרי שהניח בעל המאמר להנחה אמיתית שראוי לאדם ללמוד מן השמים והארץ והים שלא לצאת מן המדה אפי' כמלא נימא ודבר זה הוא קצת מן הנמנע כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ר"ל בארץ מצד היות החלק הארצי מורכב בו ע"כ מן הנמנע שלא יפול אפי' באחד מכל מצות ה' עד שהוצרכה התורה למצוא תרופה לאדם ורפואתו היא התשובה כי אחרי שכבר יצא מגדר המדה ההיא פרץ גדרו והיה למרמס והוא הלך לו לארכה ולרחבה בלי גדר וגבול תקנתו להשיבו אל מרכז המדה ההיא ע"י התשובה להטותו לקצה אחרון בדבר שחטא בו עד אשר יבא אל הדרך הממוצע בסוד אמרו והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה כי הרוצה לבחור בדרך התיכון הממוצע צריך לברוח מקצה אל קצה השני כאמור וזו היא התנועה שהיא הפך טבעו של אדם ממש כי טבעו נוטה שיהיה לו הכל כהיתר וע"י התשובה צריך הוא לקדש עצמו אף במותר לו אשר על כן יקשה בעיני האדם לאסור איסר על נפשו ולענותו בצומות ויתר העניינים השייכים אל התשובה לזה אמר הסתכלו בשמש שמא עלה גלגל חמה למערב כו' בהיות שמהידוע שמהלך וסיבוב כל הגלגלים בתנועה הטבעית היא ממערב למזרח זולת גלגל המקיף התשיעי הנקרא גלגל ערבות בלשון רז"ל שבו נשמותיהם של צדיקים גנוזות ונקרא גלגל החוזר לפי שנראה כחוזר לאחוריו ועושה תנועה הפכית הפך התנועה הטבעית והוא מכריח את השמש לעשות תנועה יומית ממזרח למערב וזהו תנועה הפך הטבע מן הקצה אל הקצה וממנו תראה וכן תעשה ותחזור בתשובה מן הקצה אל הקצה הפך טבעך ואז יהיו עניניך כגלגל החוזר שפי' הרמב"ם במדע שלכך נקרא החוזר שנראה כחוזר לאחוריו כך התשובה נקראת חזרה בלשון רז"ל חזר בתשובה וכן רבים. ונראה שזה כוונת המדרש על פסוק כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים גו' לא ממה שהאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב כו' לא בזה הוא מתרומם כו' בשכבר פרשנו מאמר זה בחיבורי עוללות אפרים מאמר י"ב על התנועה הבלתי טבעית לשכנו תדרשו ובאת שמה והנה לפי דרכינו יש בדבריו אלה מוסר נפלא אל הטעות הגדול הנופל בבעלי צומות שבעצם יום הצום הוא הולך ועושה סחורתו כמו בשאר ימים והנביא צווח ואמר הן ביום צומכם תמצאו חפץ ש"מ שאסור למצוא חפציו ביום התענית רק ביראת ה' כל היום יהיה עסקו לפשפש במעשיו כמו שהרחבנו הסיפור מזה בעוללות אפרים במאמר רמ"א וז"ש כאן שלא בזה יתרומם האדם להעלות נפשו משחת ומטיט היון אשר נטבע בו בזמן שהוא עסוק בסחורתו בעצם הזמן ההוא שהולך ממזרח למערב דהיינו בזמן שהוא עסוק בתעניתו ושקו דהיינו התנועה שכנגד הטבע כתנועה הבלתי טבעית