אורח לחיים (לונטשיץ) יב

הים הגדול היה מרחיב והולך עד שנער בו הקב"ה שנאמר גוער בים ויבשהו עכ"ל. ויש לדקדק במאמר זה מאי איכפת לן בזה מאי דהוה הוה וכי סדר הבריאה בא לאשמועינן כי כפשוטו אין בו לא מוסר ולא דין ולמה הוקבע בתלמוד. ובטוב ההשקפה הצרופה נ"ל שכל מאמר זה מוסר נפלא אל האדם אשר כפי טבעו נכסף כל אדם שיתפשטו כל מעשיו בלי גדר ותכלית ושיהיה הכל היתר בעיניו וכל אשר חפץ יעשה ואין גבול וקצה למרכבותיו ואם יונח האדם על טבעו כי בהפקרא ודאי ניחא ליה כי לא יחפוץ האיש להיות גדור וקשור בשום פעולה וחמדה כי לבו חומד כל. עד אשר גער ה' בנו ע"י זאת התורה אשר בה נתן הקב"ה גבול וגדר לכל המעשים האנושיים לאמר עד פה תבא ולא תוסיף והעמיד כל מעשינו על מדה משוערת כפי חכמתו ית' וצוה לנו שלא לצאת מן המידה והגבול ההוא אפי' כמלא נימא כמ"ש שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפי' כחוט השערה שנאמר וסביביו נשערה מאד ר"ל אפי' אם יצא כחוט השערה מן הגבול ולהנחה זו ראשונה בא בעל מאמר זה להמליץ בעד האדם למה יכסוף להתפשט כל מעשיו בלי תכלית וגבול עד אשר הוצרך לקבל גערת ה' בהר סיני להעמידו על מדה משוערת ואיך לא מצא בשכלו להגביל לו מעצמו גבול ומדה לכל מעשיו כמצות המושכלות ודוגמתם ע"כ אמר אל תתמה על החפץ כי האדם קיבל טבע מקור מוצאו כי טבע האב על הרוב היא מצויה בבן כך האדם נוצר משמים וארץ וים כמ"ש ואיד יעלה מן הארץ פירשו רז"ל שזה נאמר לענין בריאתו של אדם כגבל זה שנותן מים וטיט כו' הרי ארץ וים ואח"כ ויפח ה' באפו וגומר והנשמה גזורה משמים כמו שדרשו רז"ל יקרא אל השמים מעל זו הנשמה כו' וכמו ששלש אלו ביצורים היו מתפשטים והולכין ומרחיבין לאין תכלית עד שגער בהם הקב"ה והעמידן על מדה משוערת כפי ראות עיניו ית'. כך האדם הנוצר משלשתן קבל טבעם כי מאז והלאה הוטבע לטבע קיים לכל נוצר שיש להם חשק ורצון להתפשט ולהרחיב כל מעשיו לאין תכלית כמו השמים והארץ וים שהיו נמתחין והולכין כו' אך גם את זה לעמת זה בא בעל המאמר לייסר ולהוכיח את האדם ונגד פניו רשעו יענה לומר שאם קבל האדם טבע ההתפשטות כאמור הנה גם את הטוב יקבל ג"כ מהם ומהם יראה וכן יעשה גם הוא כי כמו שהשמים והארץ וים מיום שגער בהם הקב"ה והעמידן על מדה משוערת מאז והלאה הם עומדים באותה מדה ואינן חפצים לפרוץ גדר המדה ההוא ולחזור ולהתפשט להיות נמתחים והולכים ועומדים בגערת ה' לא ישנו את תפקידם ומדתם כך האדם למה לא יקבל גם הוא טבעם לעמוד בגערת ה' אשר גער בנו בהר סיני בקולות וברקים וקול שופר וחרדה והגביל לנו גבול ומידה לכל המעשים לאמר את זה תאכל ואת זה לא תאכל זה תעשה וזה לא תעשה כדרך שנאמר הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם הביטו אל אברהם אביכם כו' יאמר שהנשמה תביט אל צור גבוה שממנו היא חוצבה דהיינו משמים ממעל ואל מקבת בור דהיינו החומר יביט ויציץ אל החלק הארצי אשר הוא לוקח משם ומהם יראו וכן יעשו לעמוד בגערת ה' ולא לשנות המדה ואם קרה מקרה שכבר שינה המדה ויצא מגדרה יש לו תקנה בתשובה בדרך שיתבאר בסמוך. ע"כ אמר מיד הביטו אל אברהם אביכם כו' כי הוא פתח פתח לעוברי עבירה ושבים בתשובה כדרך שיתבאר יפה בסמוך וזה"ש הסתכלו בשמים ובארץ וים כו' ר"ת איש כי כל איש לוקח משלשתן וכמו שהם היו נמתחין והולכים כו' כך קבל האדם טבע ההתפשטות בכל מעשיו עד ששמע קול גערת ה' כשלש אלו שעמדו ע"י גערה אך אם החמדה תלחצהו לחזור ולצאת מן המדה והגדר ההוא ע"כ אמר הסתכלו בשמים וארץ וים שמא שינו מדתם כו' ובנין אב לכלם מה שהזכיר אצל הים שמא שינה מדתו ואמר אלך ואציף כו' עד פה תבא כו' וזה ראיה ברורה שמדה זו היא גבול מקום אצל שלשתן ואצל האדם הוא ענין הגבלת המעשים כמ"ש במתן תורה והגבלת את העם סביב וגו' אך שעדיין איכא למפרך מה לשמים וארץ שאינם משנים המדה לפי שאין בהם יצר הרע ואין להם חשק ורצון לחזור ולהיות נמתחין לאין תכלית אע"פ שבשעת יצירה היו נמתחים והולכים מ"מ מאחר שגער בהם הקב"ה והעמידן על מדה משוערת מאז נעשה הדבר אצלם ענין טבעי לעמוד במדה זו אבל האדם אף לאחר גערת ה' שבהר סיני מ"מ מצד היצה"ר שבו הוא נכסף לפרוץ גדר ההוא והוא מצטער על הדברים אשר אסרה התורה אותו בהם וא"כ אין הנדון דומה לראייה כי איך ילמד הרצוני מן הטבעי ע"כ אמר אצל הים ולא עוד אלא שמצטער לעשות שנא' ויתגעשו ולא יכלו ומכאן לימוד אל האדם ההומה אחר תאותיו כים נגרש שנאמר והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ואף על פי שהאדם מצטער עליהם מכל מקום לא יפרץ גדרו ויעמוד חי בגערת ה' כים הזה הגועש לצאת מן המדה ולא יכול ר"ל אינו רשאי כמו לא תוכל לאכול בשעריך יכול אתה אבל אינך רשאי ואם נפשך לומר שהאדם מורכב מן שלשה נפשות הטבעי והחיוני והשכלי הטבעי מן הארץ מוצאו והשכלי מן השמים והחיוני הממוצע וראוי ליחס לים כי חומר המים יותר דק מחומר הארץ ויותר גם מחומר השמים והנה בחלק השכלי המעיין בעיונים אלהיים נמשל אל שמים שהיו נמתחים והולכים לאין תכלית כך שכל האדם נכסף לעיין בכל מיני חכמות ולידע אפי' מה למעלה ומה למטה וזולתם מן החקירות הנמנעות עד שגער בו הקב"ה בסיני ונתן מידה