אורח לחיים (לונטשיץ) יא

שמים וארץ ומה שאמר ולא עוד אלא שמצטער כו' נראה כסותר לאומרו ולא עוד אלא ששמח לעשות כו' ו' מה זה שהביא ראיה מן הפרה והחמור פשיטא שאינן רוצים לעשות ובוחרים בבטלה זולת שאדם מכריחם שלא בטובתם ואיך ילמד מהם האדם לעשות ברצון ז' הק"ו שעשה בעל המאמר מאין לו סמך מן המקרא ומי הגיד לו שאמר הקב"ה ק"ו זה ומנין שהזכיר לו הקב"ה בנים ובנות או שכר ועונש ח' בלשון הנאמר בנוסח הק"ו ומה אלו שנעשו לא לשכר כו' ואחר כך חזר לפרש מהו השכר וההפסד שאם אתם זוכין כו' וקשה למה לא אמר בקצרה ומה אלו שאם זוכין וכו' ואם דרכו לכפול הענין כנמצא בהרבה מקומות א"כ כשחזר ואמר אתם שאם זוכין כו' למה לא כפל ג"כ לשונו והל"ל אתם שנעשו לשכר והפסד שאם אתם זוכין כו' גם יש לדקדק שמתחלה הזכיר לשון הפסד ואח"כ הזכיר לשון פורענות במקום הפסד הנה לפי פשוטו נראה ליישב קושיא ז' וח' יען כי מצא לו בעל המאמר מקום לדרוש המקרא מה שהזכיר בסוף נצבים אחר שהזכיר עדות השמים והארץ אמר למען תחיה אתה וזרעך ומה נשתנה פסוק זה שהזכיר בו יותר חיי זרעו מבכל היעודים הנזכרים בכמה פרשיות אלא ודאי שאמר להם הקב"ה אם לא תעשה בגינך צא בגין זרעך כי אתה צריך לחוס על בניך ובנותיך משא"כ בשמים ובארץ שאין להם בנים ובנות ובפר' האזינו אחר שהזכיר עדות שמים וארץ כתיב שחת לו לא בניו מומם יאמר שזה המום הגדול המצוי בחוטא שלא זו ששיחת לו לעצמו ואינו חס על חיי עצמו מצד הנאת שעה שיש לו מעבירה אלא אפי' על בניו אינו חס שיש להם חלק בעונש ואין להם חלק בהנאת עבירה ומאחר שאינו חס על בניו הרי כאלו כחש לאמר שלא בניו המה ובזה נרמז היטב הק"ו אך שנוי הלשון הנזכר בק"ו שעשה נראה לפרש כי הוא מהידוע שיש ב' מיני שכר והפסד א' כלפי הקב"ה ב' כלפי נבראיו ובזה יש חילוק בין האדם לשמים וארץ כיצד הרי השמים והארץ בין זוכין ובין אינן זוכין אין הקב"ה מקבל מהם שום שכר אם זוכין ואינו מקבל שום הפסד אם חוטאין כי הקדוש ברוך הוא ית' שמו וזכרו אינו צריך לשום נמצא ומציאותו ית' מספיק אליו ית' בעצמו וכל נבראיו לא יוסיפו ולא יגרעו לו כי עד לא עשה השם ית' ארץ וחוצות היתה מציאותו ית' מספיק לו בעצמו כמבואר בחיבורי הגדול רבבו"ת אפרי"ם בפרשת בראשית על ארז"ל אין איש אלא הקב"ה כו' כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראו ר"ל שבכולם יש צד משפיע ומושפע לפיכך נאמר כי ביה ה' צור עולמים יען שם יה משותף בין זכר לנקבה כנודע זולת הקב"ה משפיע ונותן ובלתי מקבל לפיכך אין לייחס תואר האיש הזכר המשפיע ובלתי מקבל בלתי לה' לבדו כו' וכמו שהקב"ה אינו מקבל שום שכר או הפסד מן פעולת השמים והארץ כשהן זוכין או חוטאין כך השמים והארץ בעצמם ג"כ אינן בעלי שכר ועונש כנודע אבל האדם בפעולותיו ואף על פי שגם ממעשיו אין הקב"ה מקבל שכר או הפסד כמ"ש אם צדקת מה תתן לו ואם רבו פשעיך מה תעשה לו מ"מ מצד הפועל יש שכר ועונש כי האדם בעל בחירה שייך אצלו גמול ועונש ובזה יבא על נכון בדקדוק נפלא הק"ו שעשה ואמר ומה אלו השמים וארץ שנעשו לא לשכר ולא להפסד ר"ל שהקב"ה אינו מקבל מהם שכר או הפסד כאמור ומטעם זה הזכיר לשון הפסד ולא לשון פורענות כי אינו שייך כלפי מעלה חלילה ואמר לא זו שאין שכר והפסד להקב"ה מכל מעשיהם אלא אפי' המה בעצמם ג"כ אינן בעלי שכר ועונש שאם זוכין כו' וזה קאי על שכר ועונש של השמים וארץ ואם כן מכל שני צדדים אין כאן שום שכר והפסד לא להקב"ה ולא להם ואעפ"כ אינן משנין מדתם אתם שאע"פ שגם אתם לא נעשו לשכר והפסד להקב"ה כי גם מצד מעשיכם אין להקב"ה שום שכר או הפסד מכל מקום מצדכם יש שכר ועונש שאם אתם זוכין יש לכם שכר כו' מכל שכן שלא תשנו ולא היה יכול לומר אתם שנעשו לשכר והפסד כי שקר הוא ולכפול הלשון לחנם לא רצה בעל המאמר והוא מבואר למבין וגם לזה מצא לו בעל המאמר סמך ממה שנאמר שיחת לו וגומר הלה' תגמלו זאת וגומר ור"ל שעיקר השחתת האדם ע"י מעשיו הוא לו לעצמו ולא להקב"ה וזה"ש הלה' תגמלו זאת וכי אליו ית' אתם גומלים רעה או טובה הלא הוא אביך קנך כו' ור"ל כי הוא ית' היה לבדו מעולם ולא חסר מאומה והיתה מציאתו ית' מספיק לו בעצמו כמו שמסיים הפרשה ה' בדד ינחנו גו' ואיך תטעה לומר שהוא ית' צריך לך וק"ל ויתבאר כל זה עוד בביאור המשך פרשת האזינו בסמוך ומעתה נבא בעזרת האל ית' לביאור כל שבעה דברים שנזכרו במדרש זה א' ענין שינוי המדה ב' שמא יצא החמה למערב ג' ששמח לעשות ד' ללמוד מן החמור ה' ללמוד מן הפרה ו' שמא זרעת ולא צמחה ז' שמא זרעת חטים כו' בשבעה דברים אלו נכללו כל הצלחת האדם וסדר קניית שלימותו בעוה"ז ובעוה"ב בסור מרע ועשה טוב וזה סדרן

הראשון הוא ענין שינוי המדה שהזכיר אצל שמים וארץ וים נראה לפרש ע"ד שמסיק במסכת חגיגה פ' אין דורשין אמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנא' עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו והיינו דאמר ר"ש ב"ל מ"ד אני אל שדי אני שאמרתי לעולמי די איכא דאמרי אר"ש ב"ל בשעה שברא הקב"ה