אורח לחיים (לונטשיץ) י

ממעשיו הרעים מחמת הבושה כי לעולם אין לו בושה שהרי רואה חביריו עושין כמותו וע"ד בדרך כבושה אני מהלך כו' כדאיתא בחיבורי עוללות אפרים במאמר רצ"ו וכמ"ש קרבו רודפי זימה מתורתך רחקו ר"ל שקירובם וכינוסם של רודפי זימה גורם להם ריחוק מן התורה ע"ד שנאמר כאן יען כי נגש העם הזה כו' ולבם רחק ממני שנגישתם זה בזה וקורבתם גורם שהם רחוקים מן השכינה ומתורת ה'. ולפיכך נאמר יתפרדו כל פועלי און ר"ל אין טוב להם כ"א הפיזור כי בזמן שהם מפוזרים בין הצדיקים אזי יש להם תקוה שלפעמים לפחות מן הבושה הוא שב מדרכו הרעה וכן ראיה מדור הפלגה שהיו כולם שפה אחת ודברים אחדים והיה שלום ביניהם ראה מה עשה בהם ה' בראותו שכינוס לרשעים רע להם מיד משם הפיצם ה' כי כינוסם גורם להם שהם מתיעצים בעצות רעות על כל יושבי תבל ואין כוונתם בשום דבר לשם שמים כי אם לכדי שיתגדל שמם בעולם כדור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם לפיכך טוב לפזרם ע"ד ויקח מאתם את שמעון ע"ז נאמר אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם ונראה ששפטו קאי על שלשתן אחר שלא הוזכר אחר המשפט וכן בשעריכם אינו שער ממש אלא לשון שיעור ור"ל שבשלשתן ישפוט האדם בשיעור שכלו לפי הענין והזמן והמקום והאנשים כי האמת אעפ"י כי טוב הוא בלי ספק מ"מ לפעמים צריך האדם לשנות כדרך ששינה הקב"ה מפני השלום באמרו ואני זקנתי וכן המשפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וארז"ל אפי' אומר על ימין שהוא שמאל או להיפך כו' רמז שהכל תלוי בזה כפי מה שהוא משער באומד שכלו ועל זה נאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך לשון שיעור כאמור וכן השלום טוב הוא לעשותו בין הצדיקים אבל לא בין הרשעים כי אדרבה פיזורם טוב ביותר וזה"ש יען כג נגש העם הזה ואיתא במדרש שבכל מקום שנאמר העם הזה מדבר ברשעים כמ"ש ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא כמו עד אנה ינאצוני העם הזה כו' ור"ל שנגישת הרשעים זה בזה ומוכיחים לא יהא ביניהם בסיבה זו לבם רחק מאת השי"ת ואף גם זאת אם עושין איזו מצוה אינן עושין כ"א לבעבור גסות שמם כדור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם וזה שאמר בפיו ובשפתיו כבדוני כדי שיקנו שם טוב לאמר כי המה עוסקים במצות ה' אבל לבם רחק מן האמת ותהי יראתם אותי כו' ר"ל אותן חקים בלתי טובים הקרויין מצות אנשים הם אומרים שזהו יראתם אותי כי יאמרו שכונתם לשמים מאחר שאינן מצטרפין אליהם הטובים אשר ע"כ מדה כנגד מדה הקב"ה מאבד מהם חכמת החכמים עד שלסוף ימקו בעונם כאמור. עד הנה עזרני ה' לבאר סיבת מיעוט התוכחה והמוסר בדורינו עד אשר איש הישר בעיניו יעשה והרי אנחנו בעינינו צדיקים גמורים ואין אנו רואים חובה לנו בכל מעשינו ופעולתינו המזוייפות על זה אמרתי לקנא קנאת ה' צבאות ולסמוך כל דברי מוסר הבאים להקנותינו סמא דחיי אל הפסוקים שהתחלנו בהם המדברים בענין עדות השמים והארץ הנזכר בג' פרשיות רצופים אלו נצבים וילך והאזינו שקורין על הרוב בימים נוראים ע"פ המאמר שהביא בילקוט פרשת האזינו וזה נוסחו

האזינו השמים כו' אמר הקב"ה למשה אמור להם לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתם או שמא גלגל חמה יצא למערב שנאמר וזרח השמש ובא השמש ולא עוד אלא ששמח לעשות שנאמר והוא כחתן יוצא מחופתו ותשמע הארץ הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה מדתה שמא זרעתם ולא צמחה שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים או שמא אמרה פרה זו איני חורש ואיני דש או שמא אמר חמור זה איני טוען ואיני הולך וכן לענין הים הוא אומר האותי לא תראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים שמשעה שגזרתי עליו שמא שינה את מדתו ואמר אעלה ואצוף את כל העולם לא כענין שנאמר ואשבור עליו חקי וגו' ואמר עד פה תבא ולא תוסיף עוד ולא עוד אלא שמצטער ואינו יכול לעשות שנאמר ויתגעשו ולא יכלו והרי דברים ק"ו ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכין אינן מקבלין שכר ואם חוטאין אינן מקבלין פורענות ואינן חסין על בניהן ועל בנותיהן לא שינו את מדתם אתם שאם זכיתם אתם מקבלין שכר ואם חטאתם אתם מקבלין פורענות ואתם חסים על בניכם ובנותיכם עאכ"ו שלא תשנו את מדותיכם עכ"ל מה שיש לדקדק בנוסח זה המדרש מצד הענין והלשון. א' מהו ענין שינוי המדה שהזכיר בשמים ובארץ וים כי מדקאמר שמא שינו מדתם כו' אעלה אציף כו' וא"כ אין בפרט אלא מה שבכלל ב' שאמר שמא יצא למערב מהיכא תיתי שיצא למערב או למה לא הזכיר שאר רוחות גם מה איכפת לנו בזה אם החמה יוצא למזרח או למערב כמו בכל השנוים שהזכיר שבכולם יש לנו נפקותא בדבר. ג' הראיה שהביאו פסוק וזרח השמש נראה שהיא ללא צורך כי בדבר שהחוש רואה אינו צריך לראיה מן הפסוק כדרך שלא הביא ראיה בשאר פרטים שהזכיר גם שהראיה אינה כלום שהרי לא נאמר וזרח השמש מן המזרח ד' שאמר ולא עוד אלא ששמח לעשות מאי ולא עוד דקאמר מהיכא תיתי שלא ישמח ה' שאמר וכן אומר לענין הים כו' מה ענינו לכאן שהרי בפסוק לא נזכר כ"א