אורח לחיים צו

שאמרו רז"ל במס' יומא דף ע"ה ונחש עפר לחמו אפילו אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר כן לא יהי' לו שום הנאה הגשמיות בכוונת התשובה שלא ישוב מיראת עונש רק מאהבה וכשישוב מאהבה אז הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור וסוס נק' נוקבא דס"מ ורוכבו הוא ס"מ כמ"ש בסידור האריז"ל בכוונת השירה בפסוק סוס ורוכבו רמה בים ע"ש וזהו כשישוב מאהבה וישוב ויתחרט על המעשה לבד המרומז לעקב הנאחז בעקבי סוס ויפול גם רוכבו אחור יפול ג"כ הנאחז במחשבת עבירה הנקרא רוכב ג"כ אחור כי אין בכוונת תשובתן להנאת עצמו להנצל מעונש עבירה אבל אם עושה תשוב' מירא' עונש אעפ"י שבחסדי השי"ת מקבל תשובתו וינצל מעונש עבירה הוא אינו מתחרט רק על מעשה העבירה משום העונש אבל על מחשבת עבירה אין עונש אין מתירא ואין מתחרט ונשאר עדיין מסך המבדיל בינו ובין השי"ת מחשבת עבירה וכשישוב מאהבה שלא מיראת עונש מתחרט על עבירה במעשה ובמחשבה שהוריד לעמקי קליפות ניצוצות קדושות ע"כ ויפול גם רוכבו אחור כנ"ל

גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב עיין פי' רש"י ז"ל וא"ת אין גדוד בלא שני דלתין ע"ש: ויש לפרש יגודנו יגוד מלשון כריתה כמו גודו אלנא וכו' וגד ר"ת גומל דלים ר"ל מי שהוא גומל דלים אז גדוד של חיילות ומסטינים ומקטריג' יגודנו יכרית אותם ע"י זה שהוא גומל דלים והוא יגוד עקב דהנה כתיב בזוהר פ' מקץ דף ר"א שהנשמות צריכין לעבור נהר דינר ומי שהוא בעל צדקה וחונן דלים יכול לעבור בו וזהו שאמר והוא יגוד עקב ר"ל מי שהוא גומל דלים אז הוא יגוד ויעבור עקב בסוף כשיצטרך לעבור נהר דינר עי"ז שהוא גומל דלים יעבור בו ומה שאמר לשון עקב לפי שהוא סוף כל הדינים כמ"ש שם בזוהר וז"ל ויאסור אותו לעיניהם וכו' וז"ל בקיצר על פסוק נגוזו ועבר ומאן דמשתדל בצדקה בהאי עלמא וכו' כדין ועבר בהאי אתר ולא דחיל וכרוזא קרי לה לההיא נשמתא ועניתיך לח אענך עוד וכו' לית לי' דינא יתיר כלל ע"ש

מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך: להבין מה שאמר מאשר בתוספת מ"ם משא"כ בכל השבטים שהזכיר שמם לבד י"ל דהנה ידוע דבינה הוא עולם המחשבה נק' אשר וחכמה ובינה הם תרין רעין דלא מתפרשין ושמן נקרא חכמה וזהו שאמר מאשר מי שהוא בא מבינה עולם המחשבה אז שמנה לחמו יניקתו מחכמה הנקרא שמן כי חו"ב הם תרין ריעין דנא מתפרשין ובינה הוא עדן עולם התענוג וזהו שאמר והוא מי שהוא בא מבינה מעולם התענוג יתן מעדני מלך ר"ל הוא ימשיך עולם התענוג מלך אל מדת מלך ימשיך עולם התענוג כדי שיוכל להזדווג עם מדת מלכות ועיין בסידור האר"י ז"ל בכוונת נר חנוכה

נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר עיין פי' רש"י ז"ל ונראה דהנה נדפס בספר לקוטי אמרים דף י"ח ע"ב וז"ל איתא אילה חסידה שבחית כד בנהא בעי למיכל רהטית להרי חושך ומייתי להון מזונא ומתענגת במה שהן אוכלין יותר מכל התענוגים הנה נודע שכל השפעה הנשפע אלינו ע"י מדת ג' קוין הנה באתגליא נראה ג' קוין מזה נודע שגם בעולם עליון שאינו מושג לנו ג"כ הוא במדת ג' קוין הגם שלפי מעט השגתינו אינו נראה התחלקות ג' קוין הוא מחמת גודל בהירות שבו כמשל השמש שאין יכולין להסתכל בה מחמת גודל בהירות וכו' כמ"כ גם השי"ת מחמת גודל הבהירות שבו אינו מושג ונראה שאין בו אור אלא חושך וכו' וזהו פי' ישת חשך סתרו ומכ"ש שאין נראה בו התחלקות ג' קוין וכו' ונודע שהקוין נקרא הרים לכן אותן שבעולם העליון נק' הרי חושך וזהו אילה שלוחה שהוא השכינה כביכול שהוא עולם הדיבור וכו' שעולה עד לעולם המחשבה לקבל שפע לבאי עולם כמשפט הדיבור שמקבל מן עולם המחשבה ולמעלה הימנו ויש לה תענוג במה שמשפעת עכ"ל ונפתלי הוא לשון חיבור צמיד פתיל וזהו נפתלי מי שמחבר א"ע להש"י אילה הוא השכינה שלוחה היא נשלחת להרי חושך לקבל שפע ממקום גבוה למעלה מעולם המחשבה וזהו שהוא שלוחה להנותן אמרי שפר ואמירה היא מחשבה שבלב היא נשלחה למקום גבוה כזו להנותן מחשבות שפירות לקבל ממנו שפע ואותן שמקשרין ומחברין להשי"ת הם בנהא ממש