אורח לחיים עט

דיבר אתו ונראה דהנה יעקב אבינו ע"ה היה חיש תם פיו ולבו שוים וכמו שדיבר בפיו מבחוץ כן היה בלבו בפנים וכשרוצים להמתיק הדינים צריך להביא עולם הדיבור שהוא עונם העשיה לעולם המחשבה שהוא בינה לבא ושם נמתק כל הדינין וביעקב אבינו היה תמיד עולם הדיבור שהוא עולם העשיה דבוק לעולם המחשבה שהי' איש תם פיו ולבו שוים בלי שום פירוד וממילא היה הסתלקות הדינין וזהו שאמר לו אחר שבירך לו השי"ת והבטיח נו בכל הטוב הכתוב למעלה אמר ויעל מעליו אלהים ר"ל שהיה הסתלקות הדינין מעליו ולא היה שום קטרוג עליו משום במקום אשר דיבר אתו ר"ל במקום שהיה יעקב דיבר בפיו אתו היה הדיבר בפנים בלב בעונם המחשבה בלי שום פירוד כלל ועל כן היה תמיד הסתלקות הדינין ממנו כנ"ל: פרשת וישב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען להבין דהול"ל וישב יעקב בארץ כנען ועוד מה בא ללמדנו ונראה דהנה האדם צריך לירא מהשי"ת שהוא עיקרא ושרשא דכל עלמין ולח משום טעם וסיבה חבל אם הוא ירא שלא יעני או שאר עונשין זהו הנקרא יראה רעה והנה אמרתי פי' הפסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם נא מאסתים וכו' כי מדת יראה נקרא זאת כמ"ש בספרים שהוא מדריגה שביעי' וכלול מא' ועד תי"ו ואם הוא מפחד מפני יראת עונש זהו נק' ארץ אויביהם כי מדת יראה נק' חרץ כלומר היראה של אויביהם הוא יראת עונש וזהו ואף גם זאת ר"ל מדת יראה הנק' זאת הוא אצלי גם ואינו עיקר בארץ אויביהם כלומר לפי שהם ביראת אויביהם יראת עונש ויראת ה' אינם עיקר אצלם אעפ"כ לא מאסתים וארחם עליהם ואעפ"י שהם ביראה רעה שורה עליהם רחמנות וזהו שאמר וישב יעקב כי מדת יעקב הוא רחמים בארץ ר"ל ביראה הנק' ארץ מגורי אביו מגורי לשון מגור מסביב אביו הוא פחד יצחק מדת גבורות ר"ל אעפ"י שהוא ביראת של גבורות יראת עונש בארץ כנען יראה של אומות כנענים שאינם יראים מהשי"ת רק מהעונשין אעפ"כ שורה עליו רחמנות הש"י ומרחם עליו

אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה ע"ד שפי' רש"י ז"ל שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים ואמרו רז"ל במסכת סוטה דף ל"ו גבי יוסף דמות דיוקנא של יעקב נראה לפניו בשעה שנתגרה באשת פוטיפר ואמר עתידין השבטים שיכתבו שמם על האפוד רצונך שימחה שמך ופירש וינס ויצא החוצה וז"ש אלה תולדות יעקב ר"ל זהו המעשים טובים של יעקב מה שיוסף בן שבע עשרה שנה שהוא במדריגת צדיק יסוד הנקרא טוב שהוא גרם זה כי בצדקתו דמות דיוקנו נראה ליוסף ועמד בנסיון ונקרא בשם צדיק ודרגא דברית הוא יסוד הנקרא טוב אתעטר ביה וא"כ תולדות יעקב הם המעשים טובים שלו גרם שיוסף היה בן שבע עשרה שנה מספר טוב כנ"ל

וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים עיין פי' רש"י ז"ל וז"ל וא"ת בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו עכ"ל ולהבין מלת לו מיותר והול"ל כי בן זקונים הוא ונראה דאיתא בספר ליקוטי אמרים על פסוק וירכיבהו במרכבת המשנה וז"ל בקיצור הנה האדם צריך לראות שלא יהיה בחי' נוקבא מקבל תענוג משום דבר רק מהשי"ת לבד וכו' ואיתא יוסף מדלי' נתנו לו פיו שלא נשק לעבירה על פיך ישק כל עמי דהיינו שלא היה בחי' נוקבא מן התאות לכך זכה למדריגת חכמה ונעשה בכור כמ"ש ניתנה בכורתו ליוסף ובכר נקרא חכמה וע"כ הם אותיות שניות ביחידות ועשירות ומאות שהוא משנה למלך המחבר המלך והעם דלפני בי"ת הוא א' שאין למעלה ממנו דלפני הא' מה חתה סופר ואחר אותיות בכ"ר הוא גל"ש שהוא שגל נוק' אבל מי שהוא בכר דבוק בחכמה אינו דבוק בשום תאוה עכ"ל ותראה שם דברים