אורח לחיים ו

כי כשל כח הסבל מגודל קדושת הדיבור ובכדי לסבר. האוזן לשמוע הדיבור הניתן מאורות נתן סביבו ובקרבו קדוש טמון בחובו ובריאה יברא מלאך ה' עומד מנשיקות פיהם אל פיהם יגיח בסוד שיח מקבלנו אתה באהבה וחבה וענו אחריו נעשה ונשמע פתגם המלך כי רבה כאשר חכמים הגידו במדרש רבה בפסוק וכל העם רואים את הקולות שהיו רואים את הנשמע וכן אמרו כי מכל דבור נברא מלאך והי' מחזר על כ"א מישראל ומחבקו ומנשקו ואומר לי מקבלני אתה ובזה פי' הגאון הקדוש באור החיים פסוק קול דברים אתם שומעים שהם שומעים הקול של המלאך שנברא מן הדברים ותמונה אינכם רואים כי תמונה זו חינה זולתי קול ר"ל שהוא תמונת המלאך שנברא מן הקול ע"ש ודפח"ח

ואני אמרתי לפרש עפ"ז הפסוקים בפרשת ואתחנן ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת ידו החזקה ואת קולו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו כי מי כל בשר וכו' ויובן עפ"י מ"ש שמכל דבור נברא מלאך וטעם הענין עפ"י מאמר רז"ל על פסוק נפשי יצאה בדברו שבדבור הראשון יצאה נשמתן וכו' כי ידוע מ"ש ז"ל שענין מיתת נשיקה שהוא אתדבקות רוחא ברוחא לפי שמטבע ענפי הקדושה להתקרב לקדושה שלמענה הימנה ולכן כשהשכינה מתקרבת אל האדם נשמת האדם נמשכת אחרי' בסוד משכני אחריך נרוצה כי חפצה וטבעה להדבק במקור מחצבה ולהיות שבה אל בית אבי' ולפיכך הנביאים אשר הביטו אחרי משה במראות הנבואה היתה אספקלריא שאינה מאירה כי כח בגוף אין לסבול קדושת הדיבור כמות שהוא ולרי הוצרכה מראות הנבו' טרם תגיע לאוזן הנביא להתלבש ולהתעטף באוירים דקים כאשר הרחיב בזה באוה"ח ולכך בשעת מ"ת לא הי' יכולת בהם לסבול קדושת הדביר בעצמו דניתי קלא וליפול באודניהון כי כשל כח הסבל מחמת עוצם קדושתו ולכן נגלם הדביר ונתלבש בכלים עד שניתק לראי' כי חוש השמע הוא רוחני ביותר מחוש הראות שאין לו מבוא כ"א בדבר שנגלם ואז עין רואה תשורנו וזהו אמרם שמן הדבור נברא מלאך שהוא כלי בית קיבול אור הדבור וז"ש וכל העם רואים את הקולות דשלטה בהו עינא ולולא זאת לא היו סובלים קדושת הדבור כי היתה נשמתם נמשכת להדבק עם קדושת הדבור ע"ד מיתת נשיקה ועד"ז פי' הרב החסיד המקובל האלקי מוה' זלמן לוקאוור ז"ל בן אחותו של אא"ז הגאון בעל ת"ש ז"ל מאמר חז"ל במיתת בני אהרן שהי' שריפת נשמה וגוף קיים והדבר יפלא כי ידוע שמדרגתם הי' גדילה מאוד וחטאם לא הי' חמור כ"כ כמבואר בדברי חכמינו ז"ל ואיך יתכן שיהי' העונש חמור כ"כ שיהי' ח"ו כליון בנשמתם וביאר עפ"י מאמרם ז"ל שמשה ואהרן ומרים ור"ע מתו בנשי' והיא ע"י התגלות הקדושה אחריו ימשוך הנפש הטהורה והוא אכילה דלעילא בסוד אכלו רעים ואכילה שאינה כדרכה כ"א ע"י הדחק קרוי' שריפה כדאמרינן כהן שדעתו יפה שורפה חיי' וכן בפסחים אי דקא משריף שריף לי' ואכיל בטלה דעתו וכו' והנה גם נדב ואביהו היו ראוים למות בנשיקה ממש כ"י חיבור לקדושת השכינה וכמ"ש הכתוב בקרבתם לפני ה' וכו' רק שגרם חטא קל שלהם שלא היתה בשלימות ע"ד הצדיקים הנזכרים שלא הי' בהם שום דופי בעת צאת נפשם ולכן נשי' זו אינה קריי' אכילה רק שריפה וז"ש שריפת נשמה וכו' והענין פלא ושפתים ישק ולזה רמז הכתוב כל ביתה ישראל יבכו את השריפה וכו' שיש להתאונן על שבא הענין דרך שריפה שלא כדרך אכילה שאם היי הצדיקים הללו מתים בנשיקה ממש הי' תיקון גדול עי"ז ומתבסמין כל העולמות כנודע

ובזה יתבאר הכתוב ויאמרו הן הראנו כו' ואת קולו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו הכוונה שאותו הקול עצמו ששמענו כן ראינו אותו ג"כ ואמרו ע"ז מלתא בטעמא למה נגלם בקול כ"כ עד שהי' ניתק לראיה כי ידבר אלהים את האדם וחי ר"ל כי הקב"ה רצה שידבר עם האדם ואעפי"כ יעמוד חי וזה לא היה בכחינו כי עוצם תשוקת הנפש להתמשך אחרי קדושת הדיבור וטובא מגריר גריר אבתרי' ולכן קול דודי הנה זה בא הדור בלבושו עד שנראה לעין ולזה באו ישראל בטענה ועתה למה נמות וכו' כי ידוע מדת טובו יתברך כי חפץ חסד הוא