אורח לחיים ז

ורוצה להטיב ומעלה את הצדיקים ממדרגה למדרגה וכמ"ש חז"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ונח בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל והענין הוא כי כמה מעלות בקודש גבוה מעל גבוה עצמו מספר ואדם כי יקריב עצמו לקדושה מסייעין לו ואומרים לו דע מה למעלה ממך עלה הנה וכן בעונם הבא בכל פעם מדקדקים עליו ביותר וכמ"ש הפרד"ס בסוד כשראה מרע"ה את רבי עקיבא שהיו סורקין וכו' אמר רבש"ע זו תורה וזו שכרה והשיבו שתוק כך עלה במחשבה לפני שהענין כמו בגד שנפל בי כתם כל מה שמלבנין הבגד אף שהכתם קטן מאד הוא ניכר בי יותר ולכן אמר כך עלה במחשבה עצה דייקא ע"ש וכ"כ האר"י ז"ל שראה שדנו אדם אחד כמה שנים אחר פטירתו על חטא קל ולכן כאשר ראו ישראל שהם אין יכולים לקבל הדבור רק דרך מלבוש שם פחדו פחד אולי כי רוצה ה' בעמו ירצה להעלותם להשמיע לאזנם הדיבור בעצמו מדרגת משה ועי"ז תצא נשמתם בנשיקה וחיבור מחמת עוצם השתוקקת רוחם ונשמתם להדבק במקור הנצחיים שהיא הנקרא אכילה וזהו אמרם כי תאכלנו האש הגדולה הזאת ר"ל שהקדישה הגדולה תשחף רוחם אם יוספים אנחנו לשמוע את קול וכו' דהיינו שיעלה אותנו למדרגה זו לשמוע בקולו ממש ולא יוגלם רק ישאר בדקותו וכח מי יכול קרב אתה ושמע שמשרע"ה שהיה חומרי זך ונקי ועל ידי עוצם קדושתו וטהרתו הגשם חלף הלך לו והיה יכול לקבל הדיבור בשמע אוזן ממש ועוד מדה יתירה היה במשה שלא מיבעיא שלא נמשכה נשמתו אחר קדושת הדיבור חלא אדרבא מחמת זכות חומרו וקדושתו העצומה גופו ונשמתו קדושה אחת הוא והתגלות קדושת הדיבור נתדבק ברוחניות קדושת פנימיותו ונתלבש ג"כ בחומרו הזך וז"ש כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר והענין הוא כי ידוע כי זה הוא מדת דכורא ומשפיע מטובו ומחמת רוב האורה א"א לסט"א להיות לו שם בית אחיזה ולכן היתה שכינה מדברת מתוך גרונו ולכן נקרא משה חיש האלהים ובעת שעשו ישראל את העגל ופגמו בה שהיא שורש נשמת כל ישראל וכלולים בו ירד ממדרגה זו ותשש כחו כנקבה ויובן בזה מ"ש בפ' עקב ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך ור"ל שירד ממדרגת זה לפי ששיחת העם וכן היה שמיד חמר כה אמר ה' עברו ושובו וכו' ויובן ג"כ מ"ש מלמד שחשדוהו בא"א וקצרתי ועד"ז פירש מחו' הגאון החסיד מהר"פ ז"ל בפתיחת ספר הפלאה שבעת שנתרצה לו הקב"ה חמר לו וגם הדבר הזה אשר דברת אעשה ר"ל שישיב נו מדרגת נבואתו שהיה רגיל להתנבא בזה הדבר וכן היה ממחרת יוה"כ ויקהל משה וכו' זה הדבר וכו' ודפח"ח

ובזה יובן ג"כ טעם שמשה פירש מן האשה משא"כ שאר נביאים לפי שעיקר נבואתו היה בזה הדבר והיינו שהדיבור נתלבש בפנימותו ורוחניות זכות גופו וכשבא להשמיע הדיבור לישראל היה משמיע אותו הדיבור בעצמו שנתלבש בתוכו בלי שום עירוב מחשבות בעולם ולכן אמר זה הדבר אשר צוה ה' ולכן הוצרך לפרוש מן האשה כענין מי שרוצה לעשות בית אכסניא ומלך אין ספק שמחויב לפנותו מכל דבר נתעב ונאלח ולכך היה צריך לזכות חומרו בקדושה ובטהרה ביותר וכל מחשבות לבו ריק ופנוי מכל וכל כי אין זה גוף שלו כי בית מלך הוא ומטעם זה באה ג"כ נבואתו מבוארת ומפורשת ביותר לפי שאין כוח אחר מעורב בו ואפס מקום לערוב עירוב מחשבות וענינים מדומים משא"כ בשאר נביאים אף שהיו זכים וטהורים מ"מ אף בעת קבלתם דיבור נבואיי לא יפנה לבם מעוה"ז לגמרי ולכן היתה נבואתם כעין חלום שהחלום חף כשבא ע"ד חנק מנבואה מ"מ הוא מתערבב בכח הדמיוני של האדם לכן נבואת הנביאים אעפ"י שהיא בהקיץ היתה דוגמת חלום ובעת שנכנס בו הדיבור הי' צריך להתלבש ולהתעטף באוירים דקים בענינים שהם כצלמם וכדמותם של המראה שמראים לו כמ"ש וביד הנביאים אדמה והוא המסך המבדיל לבלתי היות שם ערוב עם ענינים ורבות מחשבות שאינם מענין הנבואה ולהבדיל בין קודש לחול ויובן בזה מ"ש הכתוב ותדבר מרים וכו' הלא גם בנו דבר וכו' ה' במראה אליו תתודע בחלום אדבר בו ר"ל אותה המראה שאתה רוצה להתודע אליו היא עצמה תהי' כעין חלים שמתלבש ומתעטף וכעין דוגמא יחידה דמיון החלום ולכן אדבר בו לא כן עבדי משה בכל ביתי