אורח לחיים ה

הקדמה הקדמה והסכמה מהרב המאור הגאון הגדול החריף ובקי שלשלת היוחסין נ"י ע"ה פ"ה מופת הדור המפורסם מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות מבראד ש"ב של כבוד הרב המחבר זצללה"ה

אמר אפרים כל איש מבין יודע:

כי יערב לאוזן שומע כנור נעים חליל ותופת מצוף דבש ונופת ומי האיש אשר הוצק חן בשפתיו. כאשר ישא מדברותיו. ילחכו הקהל סביבותיו. את מתקו ותנובתו:

ישתו בצמא מנחל נובע ממקור חכמתו ואשר ישאף צל ונפשו עיפה ישכון בצל דליות נטע נעמנים אשר יענו על שפה נטיעים מגודלים בעצי עדן. כי שם צפרים יקננו אז ירננו יתנו קול מבין עפאים יפה אף נעים מריח מים יפריחו פרחי שושנים ועצי בושים למרחוק יריחו משמחי לב ומאירות עינים ואדיריהם שלחו צעיריהם למים ויחנו שם על מי מעינות החכמה והחונים עליו. ישאבון לכל גמליו. ממעין הזהב נהרי נחלי דבש ויין הרקח:

ישמע חכם ויוסיף לקח. ומאז גלינו מעל שולחן אבינו מכלי אל כלי הורקנו ועל גחלי ריקה הוצגנו חתום תורה בלימודה מתמעטת על יד יד מעת לעת ומפקידה לפקידה ונהר יוצק יסודה יחרב ויבש:

ומעינה כבוש. לולי ה' שהי' לנו כי חפץ בנו:

ובצפייתו צפו על ראשינו ראשי הדורות:

להבין ולהורות החוקים והתורות ומי שזכה בהלכות. יערוך מערכות יפיק תבונה לאוזן שומעת. וילמד דעת וישלח ספרים כספירים מאירים:

כתובים ומסורים לחוש מבקש אמונה וחפץ בתבונה בדבריו יאיר ויעיר:

לבב רב וצעיר. להאיר ללכת נתיב יושר מסלות לקלוט את הסולת ויש דורשים מקרא לעצמם ולקח מים קדושים ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים:

נכנסים לפרד"ס ומטיילים בגנים נלקוט שושנים יש אומנתו קהל קדושים לפרוש להם פשט רמז ודרושים רחש לבו כמרחשת צפה ואמרתו צרופה וטעמי כטעם לשד השמן עם ה' ועם קדושים נאמן ימשוך הלבבות בחבלי מוסר השכל. בדברים עריבים משמחי לב ומנהלים לכל כושל ויש יודע רזי עולם עולה בטמיר ונעלם ובעל כנפיים ארך הנוצה גדול העצה דבר סתר לו דורש עי כל קוצה ולא יראה החוצה. מושך לבות בני אדם. ובמוסרים יחתום טמן וכסה בדבר המוסיף טהרה וזהירות ותחתי' תעמוד הבהירות בהיר הוא בשחקים. רזי תורה ותעלומות מבהיקים. מלאים זיו ונוגה מפיקים אומר מועט ברוב בינה סגור בפיו שגור כדברי יקה ואגור מחכמת לבו שואב ומדלה עשרה דליים ומכסה טפחיים יכין לדבר ולבטא בשפתים דברי אלהים חיים ימתקו רגבי גחלים להחונים עליו מכירים ברמיזותיו הן הן נוראותיו יטו אוזן לאמרי נועם. לחם סתרים ינעם ואשר תשיג ידו בטהרתו הוא נחלתו ומנת חלקו אשר חלק ה' ליראיו בעת הקדיש מקוראיו נגלות לעמו סוד דתו איש איש לפי השגתו דבר המלך ודתו מגיע וכל מבקש דבר ה' ימנא כפי העמל ויגיע. כאשר חכמים הגידו יגעתי ומצאתי תאמין ואשר נגלה לו הגורל בימין עוטה אורה בסתרי תורה והוא חכם הרזים ואשר בשמאל אחוזים עיניהם נשואות במקרא הלכות ואגדות אלו וא"ו בנועם מנעימים בשיר ותודות נותנים הודאה על חלקם. ונשף חשקם לעמוד על נפשם לבלתי הכשל באבן מעמסה משמרים שלא יחמוצו בשאור שבעיסה שחימוצו קשה עד כי יתן רוח חדשה ויאסוף את רגליו אל הקדושה והדברים עתיקים שפתותיו משיקים והרגיל בספרן של צדיקים יריח שושן סודות וימצא עשר ידות. תעלומות חכמה אשר כנסו ברמיזה שמו בסתר והטעימם גניזה פרשו הענין במכסה עתיק ייערב לנפשו ויומתק כי אחר שסודו הקדמות מאירות עינים שלח ידו ויאכל מעץ החיים. ואיש נבוב ילבב:

אף חובב הנגלות אשר הן הן גופי תורה. ורזים וסודות המה להם נשמת חיים דקו יחדיו כחומר וצורה ולולי כי יעטוף בלבושים מי יוכל לעמוד בסוד קדושים. כאשר הי' עם אבותינו. בעת האיר אל עבר פנינו. חמדה גניזה אלפים. וגילה אזנים. לא עצרו כח לקבל