אורח לחיים נט

לא אמר הטי נא כדך ונראה דהנה דרך העולם כששואבין מים אי אפשר לשאוב כל שימלא הכלי לגמרי ואח"כ כשרוצים לשתות מן הכלי צריך להטות הכלי כדי לשתות והנה בתחילה כשעשה סימן זה הוא הסימן אשר עשה לנפשו והי' הנערה אשר אומר אלי' הטי נא כדך ואשתה כמו דרך העולם כששואבין מים שאי אפשר שיהי' הכלי מלא וגדש וצריכין להטות הכלי כשרוצים לשתות והיא תאמר אלי שתה כך ואין אתה צריך להטות הכד כדי לשתות כי המים עולים לקראתה ולא הי' צריכה לשאוב ונתמלא הכלי מעצמה מלא וגדש ע"י המים שעולין לקראתה ולפיכך תאמר אלי שתה כך. וזהו עיקר הסימן אם יעלה המים לקראתה אותה הוכחת לעבדך ליצחק וזהו ובה אדע כי עשית וכו' ר"ל וב"ה עם השכינה אדע אם יהי' המים עולין לקראתה ועיין בזוהר ויצא דף קנ"א על פסוק וירא והנה באר בשדה וז"ל ליעקב ומשה בחדוה קבל להון האי באר ובעא לאתקרבא בהדייהו ועל דא כיון דחמא להון האי באר סליקו מיא לגבייהו כאיתתא דחדיאת עם בעלה ע"ש עכ"ל וזה הי' כשעשה סימן לנפשו אבל אח"כ כשראה מרחוק שהמים הי' עולין לקרתה כמו שפי' רש"י ז"ל על הפסוק וירץ העבד לקראתה וז"ל לפי שראה שהמים עולין לקראתה עכ"ל ר"ל כשראה שהוא כך כמו שעשה סימן וירץ לקראתה וכו' ולפיכך לא אמר הטי נא כדך שראה שאין צריך להטות הכד שהוא מלא וגדש ולפיכך אמר הגמיאיני נא ולשון זה נופל כשהכלי מלא וגדש ואין צריך להטות וראה עוד ביתר הסימן אשר עשה וגם גמליך אשקה אם יהי' כדבריו כנ"ל וזהו שאמר בתפלתו הקרה נא לפני היום וכו' ר"ל הקר ה' לפני ה' אחרונה שבשם שעל ידה אדע וזהו ובה אדע ואמר לשון הקרה נא לשון מקרה לפי שהי' מחזיק עצמו שהוא עדיין באחור ולא הי' השי"ת מתגנה רק דרך ארעי ומקרה כמו שפי' רש"י ז"ל על ויקר אלהים לבלעם ע"ש

והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו עיין פירוש רש"י ז"ל לשון שאיה ושממה ונראה דהנה כשבא לאדם השפעה משכל עליון אל המוחין שלו אז בא לחכמתו וכשעדיין הוא בחכמה אין האדם בעצמו משיג חותה רק הוא מרגיש שנפל לו שכל גדול במוחין שלו כי חכמה אין בו השגה ומשם בא לבינה כי חכמה ובינה הם תרי רעין דלא מתפרשין וחכמה נותן השפעה זאת לבינה ע"י זווג וכשבא לבינה אז קיימא קצת לשאלה ולמינדע וע"כ נק' בינה מי דקיימת לשאלה כמ"ש בזוהר בראשית דף ח' וכולם בחכמה עשית ובמחשבה אתברירו ר"ל ע"י הבינה נתברר הכל אבל עדיין באדם עצמו אין השגתו שלימה עד שבא לדעת שלו אז משיג אותה בשלימות עד שבא לכל מדותיו ובדעת חדרים ימלאון והנה כשהוא עדיין בחכמה אין האדם משיג כי הוא למעלה מהשכל שלו וזהו והאיש משתאה לה ר"ל שבח בחכמתו שזהו היא רבקה והי' עדיין למעלה מהשכל שנו וע"כ פי' רש"י ז"ל לשון שאיה ושממה כמו האדם שהוא מבוהל כי הוא למעלה מהשכל וכן בלשונינו אנו מתרגמין למלת משתאה לשון פלח כי פלא הוא חכמה ואח"כ מחריש ר"ל שבא מחכמתו לבינתו והוא חרישה וזריעה דבינה כי במחשבה אתברירו ואח"כ לדעת ההצליח וכו' ומבינה בא לדעת עד שבא לכל מדותיו

הנה רבקה לפניך וכו' לבן אדוניך כאשר דיבר ה' בפרשה שמיני בפסוק הוא אשר דיבר ה' לאמר בקרובי אקדש וכו' פרש"י ז"ל היכן דיבר ה' ע"ש וכאן ג"כ קשה היכן דיבר וצ"ל דלשון דיבר לכאן הוא לשון הנהגה כמו דבר א' לדור ר"ל מאחר שאמרת שהשי"ת הזמין לפניך את רבקה תיכף אחר תפלתיך ועשתה סימנך כאשר אמרת והי' הנערה אשר אומר וכו' ואמרה שתה וגם גמליך אשקה וכו' א"כ השי"ת הנהיג כך ותהא אשה לבן אדוניך כאשר דיבר ה' ר"ל כאשר הנהיג ה' אותך

ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו עיין פירוש רש"י ז"ל את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם אבינו בהר המורי' עכ"ל. ולהבין הלא שם נאמר ויירש זרעך את שער אויביו ולמה שינו הם הברכה לומר את שער שונאיו ונראה דהנה איתא באור החיים וז"ל טעם