אורח לחיים ס

אומרו את פירוש אחר שנתבשר אברהם באלפי רבבה שיצאו מיצחק יהי' רצון שיצאו ממך ויותר הי' טוב להם שלא הי' הדבר ולא יקום והבן כי כל חלק רע ישנא חלק הטוב ולו יהי' בנו ובתו עכ"ל והנה האלשיך ז"ל פי' החילוק בין צר לאויב כי צר הוא הפועל רע אבל אויב אינו פועל רע בעצמו אבל כשאחרים עושים רע הוא משמח בזה ע"ד כל אויבי שמעו רעתי ששו. והנה לשון שונא הוא בודאי מי שהוא פועל רע בעצמו כמ"ש וכי יהי' שונא לרעהו וארב לו וכו' כל שונאי יחשבו רעה לי. והנה בברכה שבירך לו בהר המורי' ויירש זרעך את שער אויביו ר"ל שירשו אף שער של אויביהם ר"ל אף שאינם פועלים רע בעצמם רק ששונאים אותם בלב אעפ"כ נצחו אותם וירשו שעריהם אבל הם משברכו את רבקה ובאמת הי' שונאים אותה בלבם כמ"ש באוה"ח כי ידוע הרע ישנא חלק הטוב ולו יהי' בנו ובתו עכ"ל לא רצו לומר ויירש זרעך את שער אויביו כי אם יאמרו כן יקללו את עצמם כי גם הם אויבים בלב אותה אלא שאינם פועלים רע במעשה על כן אמרו ויירש זרעך את שער שונאיו ר"ל אותם שהם שונאיו ופועלים רע אבל לא אותם שנקראים אויבים ואינם פועלים רע כנ"ל

ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב להבין מה בא ללמדנו מהיכן בא וגם האיך שייך זה למעלה שיושב בארץ הנגב ונראה דידוע כשנעשה זווג יסוד ומלכות אז נמתקין הדינין ע"י השפע הבאה מלמעלה לזווגם ומדת מלכות נקרא אספקלריא דלא נהרא ולית לה מגרמי' כלום רק מדת היסוד המאיר בה ובאר נקרא מדת מלכות וחי נקרא מדת יסוד ויצחק הם הדינין וזהו ויצחק בא כמו השמש באה וכו' כלומר הדינין נאספין ואינם מבוא באר לחי כלומר כאשר מביאין מדת באר לחי למדת יסוד הנקרא לחי רואי כי מדת היסוד הוא המאיר לבחי' באר וע"כ נקראת מדת יסוד למדת מלכות חי רואי וכאשר מביאין מדת באר לחי רואי אז הדינין נאספין ובאמת הדינין צריכין להמתיקם אבל לא לבטלם כי הדינין הם צורך העולם וזהו פירוש הפסוק חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט ולכאורה חין לו פירוש כלל מהו אף תכון תבל אלא שאמר חילו מלפניו כל הארץ והטעם כי אף תכון תבל ר"ל באף שחרה על עוברי רצונו בזה תכון תבל בל תמוט כי אם לא הי' שום דין ומשפט למטה הי' העולם מתמוטט וע"כ חילו מלפניו כל הארץ וע"כ הדינין צורך העולם אבל צריך להמתיק בחסדים וזהו והוא יצחק הוא הדינין יושב בארץ הנגב ונגב הוא דרום מדת חסד כלומר שהדינין נמתקים בחסדים ונעשה רחמים גמורים

א"י ויצחק בא מבוא באר לחי רוחי דהנה האדם אשר זכה עזר מהש"י לשוב אליו בחמת הוא גורם שמחה למעלה כי האדם הוא חלק אלהי ממעל כמ"ש כי חלק ה' עמו וכשעובר עבירה ונמסר ביד היצר והקליפות הוא נאבד מן השי"ת כי הרשעים נקראים אבידה כמ"ש והרשעים יאבדו וכששב אל ה' באמת הוא שמחה לפניו שמצא אבידתו שאבד זה שנים רבות וזהו פי' דרשו ה' בהמצאו כלומר כשתשוב אל הש"י ויהי' להשי"ת מציאה שמצא אבידתו דרשו ה' ותשוב אליו באהבה ויהי' כואב לכם צער השי"ת שהי' לו מכם עד הנה אבל השב מיראת עונש אינו שב רק להנאת עצמו שנא ילכד בעונש העבירה וידוע דעל כן נקרא תשובה כלומר תשוב ה"א שמחזיר ה"א אחרונה מדת מלכות שריחק בעונותיו אל וא"ו שבשם וזהו ויצחק בא כלומר ששמחה בא למעלה מבוא ממי שהוא מביא באר מדת מלכות ה"א אחרונה אל חי רואי הוא מדת יסוד וא"ו שבשם הנק' חי ואל מדת מלכות נק' מדת יסוד חי רואי כי הוא המאיר בה כי הוא נק' אספקלרי' דלא נהרא דלית לי' מגרמי' כלום ובתשובתו שמחזיר ה"א אחרונה אל וא"ו שבשם הוא שמחה גדולה למעלה והוא מי שגורם זה השמחה יושב בארץ הנגב בחסדים גדולים כי נגב הוא דרום מדת חסד

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים עיין פי' רש"י ז"ל לשוח לשון תפלה כמו ישפוך שיחו עכ"ל. ונראה דאדם המתפלל צריך להתפלל על השכינה ואם יש לו איזה צער ח"ו יחשוב שזה הוא החסרון בשכינה שהוא ניצוץ השכינה ויתפלל