אורח לחיים נז

חסד עם כל אחד ואחד על שהמליכו אותו אבל לא יוכל לגמול חסד עמהם כמו שעשאו עמו אבל השי"ת מי שממליך אותו נותן לו השי"ת מדת מלכותו שיהא הוא מוליך ומנהיג העולם כרצונו והשי"ת גוזר גזירה והוא מבטל וזהו כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ממש וזה בא לבוש לבושי מדת מלכות הה"ד ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל כנ"ל (זה שייך קודם ואברהם זקן

) וידבר אל בני חת לאמר וכו' מלת נאמר הוא מיותר ונראה שזו רמז דרך מוסר לבני אדם בעלי גופים המתענגים תמיד ויש להם תמיד פחד ממיתה והנה האדם הוא מקושר לגוף בבחי' נפשו הדבוק בנפש הבהמיות ונפש הבהמיות הוא דבוק לגוף ואף בקבר בחי' נפשו דבוק בגוף כמ"ש ונפשו עליו תאב. והאדם הנלבב אף בחייו הוא מעלה את נפשו ונפש הבהמיות אל הנשמה ורוח ומדבק אותם בשכל ומפריד אותם מן הגוף שלא ידבקו אל תאות הגוף וכשמרגיל עצמו להפרד מן תאות הגוף שוב אין לו פחד ממיתה ומשבירת הגוף ואברהם הוא בחי' נשמה וידבר אל בני חת אל האנשים שיש להם תמיד פחד ממיתה וחת לשון חתת ויראה וידבר אתם נאמר ר"ל שיהי' להם במחשבה גר ותושב אנכי עמכם ר"ל הנשמה הוא בגוף כמו גר ותושב כי הוא גר בעולם הזה ותושב שמושל בגוף תנו לי אחוזת קבר עמכם ר"ל תנו אל הנשמה האחוזה שיש לי בקבר עמכם הוא בחי' נפש הדבוק בגוף אף בקבר כמ"ש ונפשו עליו תאבל תנו לי אל אברהם בחי' הנשמה ר"ל להעלות נפשו ונפש הבהמיות א. הנשמה ולהפרד מתאות הגוף ושוב לא יהי' לי פחד ממיתה ומשבירת הגוף וזהו ואקברה ר"ל יהי' טמון ומכוסה מתי מלפני בחי' המיתה אשר היא לפני ומפחד ממנה תמיד ובזה שיתנו לי אחוזה שיש לי עמכם בקבר בחי' נפש שידבק אותה אל הנשמה ולא אל תאות הגוף בזה נא יפחד ממיתה וזהו ואקברה יהי' מכוסה מתי בחי' המיתה מלפני אשר היא לפני תמיד כנ"ל וכן נמצא בתיקונים תיקונא תלתין וחד בענין זה וז"ל גופא דאיהו ערפה חזרה עורף לגבי נשמה נפש איתדבק בה בנשמתא הה"ד באשר תלכי אלך בפקודין דעשה ובאשר תליני וכו' ע"ש

ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דיבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם. להבין למה הזכיר אשר לקחני מבית אבי וכו' ואשר דיבר לי וכו' והי' די באמרו ה' אלהי השמים ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם ונראה עפ"י פשט דכך אמר אברהם השי"ת הנהיג אותי מבית אבי לארץ ישראל ונשבע לי לזרעך אתן את הארץ אבל לא ינתן לי הארץ רק לזרעי ואם הי' חפץ השי"ת שאשיב את בני לארץ מולדתי למה לקח אותי מבית אבי ומארץ מולדתי הלא לי לא ינתן הארץ רק לזרעי וזהו הוכחה גדולה שאין חפץ השי"ת שיהי' זרעי בארץ מולדתי ומסתמא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם

ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבת להבין מה בא ללמדינו בזה הסיפור שנטל עשרה גמלים או פחות או יותר ונראה דבא לרמז בזה דהנה ידוע שהשי"ת ב"ה ברא כל העולמות בשביל ישראל והאדם הוא סוף מעשה שנברא אחר כל הברואים ובמחשבה הי' תחילה ובשבילו ברא כל העולמות ובו נכללין כל העולמות עליונים ותחתונים ובאורייתא ברא השי"ת כל העולמות כמ"ש ואהי' אצלו אמון אל תקרא אמון אלא אומן וכן הוא באדם שנברא בתורה ומכוין רמ"ח אבריו כנגד מצות עשה ושס"ה גידיו כנגד מצות לא תעשה שבתורה וכל אבר מיוחס לאותו מצות עשה שנברא בו כמו שכתוב בספרים ואם הוא מקיים רמ"ח מצות עשה ומשמר א"ע שלא לעבור על א' משס"ה מצות ל"ת לקיים מצות בוראו אז הוא אדם שלם וזהו פי' הפסוק סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ר"ל שהאדם הוא סוף דבר של מעשה בראשית הכל נשמע לשון וישמע שאול לשון קיבץ ואסיפה שכל העולמות וכל הספירות הכל נקבצין