אורח לחיים לו

מן העולם אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה בניהם לכך נאבדו ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם שנאמר שפה אחת ודברים אחדים וכו' עכ"ל ר"ל כענין שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו חנק לבם עתה יאשמו ר"ל אף שעובדין ע"ז והם בחיבור ואחדות הנח לו ואין שולט בהם מדת הדין חלק לבם אז עתה יאשמו וזהו שאמר השי"ת הן עם אחד ושפה אחת לכולם ר"ל שיש להם אהבה ואחדות ואי אפשר להם להענישם אף שפשטו ידם וכו' משום חבור עצבים אפרים הנח לו ועתה לא יבצר מהם וכו' אשר יזמו נעשות ר"ל אין צריך לומר לשון בתמי' כפי' רש"י ז"ל רק בניחותא ר"ל ועתה שאי אפשר להענישם משום שהם באחדות עכ"פ לח יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות והם אמרו נבנה לנו עיר ומגדול וכו' פן נפוץ על פני כל הארץ ועכ"פ זה יתקיים אשר הי' מחשבתם לבנות והתחילו לבנות פן יפוצו על פני כל הארץ זה יתקיים ויפוצו על פני כל הארץ ובלבלו לשונם והפיצם על כל הארץ

הבה נרדה ונבנה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו עיין פי' רש"י ז"נ וז"ל הבה נרדה בבית דינו נמלך מענותנותו יתירה עכ"ל ונבלה ונבלבל וה"א אחרונה יתירה כה"א של נרדה עכ"ל ויש לפרש דהנה ידוע דשכינה מדת מלכות היא עולם הדיבור מרומז בה"א אחרונה של הוי' אם יש לה ח"ו ירידה אז יורדין עמה כל העולמות העליונים ובכאן שהי' ירידה למדת מלכות שלא שמע איש שפת רעהו ומחמת זה נחלק עולם הדיבור לשבעים לשון וזהו הבה נרדה ר"ל נרד עם ה' אחרונה ונבלה ר"ל ונבלבל ה' אחרונה עונם הדיבור אשר לא ישמע איש שפת רעהו ומחמת זה יתפרדו לשבעים לשון וזהו ויפץ ה' אותם וכו': פרשת לך לך

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך דידוע דמדת אברהם הוא מדת חסד ואמר לו השי"ת שיתקן מדתו מדת חסד ולא יאהב אהבה שפילה מכל אהבות שיש בעולם הזה רק אהבת הבורא לבד כי הש"י הלביש את האדם הוא הנשמה ורוח ונפש במלבוש הגוף כמ"ש עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידין תסוככני ובאכילה ושתי' ושינה ומשגל עושה מעשה הבהמיות שהוא תענוגי הגוף וצריך האדם הנלבב להפשיט עצמו מלהתענג בתענוגי הגוף רק שיהי' מעשים האלו באהבת השם ובמצות שיש בזו התענוגים וזהו לך לך לך ממש לתקן מדתך מדת חסד וראשונה שתפשוט עצמך מתחות הגשמיות מארצך ממש מהגוף שאתה מלובש בי לבל יהי' בעשותך מעשי הגוף תענוגי הגוף כמו מעשה הבהמיות רק בתענוגים האלו יהי' לך אהבת הבורא וממולדתך ביותר צריך אתה לצאת ממקום מולדתך דהנה כתוב בליקוטי תורה בדרוש איוב שתרח עבד ע"ז הוא ואשתו ובא על אשתו בנדתה והי' מקום מטונף ביותר ואעפי"כ יצא מהם אברהם וזהו מי יתן טהור מטמא וכו' ע"ש וא"כ נולד אברהם מהיפוך מדתו מדת חסד לאהבת הבורא והוא נולד מאהבת השפלות מאוד כמו שכתוב בעריות חסד הוא ונכרתה ר"ל אהבת השפלות מאוד וע"כ ונכרתה וכן אברהם נולד מאהבת השפלות והטומאות מאוד וכל דבר שיש בעולם הטבע הנולד יש לו טבע מהשורש ועל כן אמר לו השי"ת ביותר צריך אתה לצאת לתקן מדתיך מן מקום מולדתך שנולדת מאהבת השפלות מאוד ומבית אביך ממש צריך אתה לצאת כי התעוררו הקדמונים איך יצא אברהם מחרן והניח ולא קיים מצות כיבוד אב ועיין באור החיים מה שתירץ ועפ"י פשוטו נראה שכתוב בסוף פרשת נח ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט וכו' ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען וכוונתו הי' בהליכה ללכת ארצה כנען אבל כשבא לחרן כתיב ויבואו עד חרן וישבו שם משמע ממילא שעשה שם ישיבה לישב שם וחזר מכוונתו שהלך ללכת ארצה כנען וישב בחרן ועל כן אמר לו השי"ת צא מבית אביך לארץ כנען ואל תחוש לכבוד אביך שהניחו זקן בחרן וחי שם בחרן יותר מס' שנה ואל תחוש אליו וצא מבית אביך