אורח לחיים שלא

נדר לה' אע"פ שנוגע לה' חל הנדר לכך אמר כפל ידור נדר האחד מורה על נדר שאינו נוגע לה' ואח"כ נדר לה' אע"פ שנוגע לה' חל הנדר ומה שאמר השבע שבועה כפל אפשר לומר שמצינו שבועה אצל בועז חי ה' שכבי עד הבוקר ונשבע נגד יצרו שלא יעבור עבירה וכן מצינו שאמר דוד המלך ע"ה נשבעתי ואקיימה וכו' ובשני מיני שבועות שמצינו שנכון לישבע עליהם כשהיצר מתגבר לעבור על מצות ל"ת של נדה שבועז נשבע עליו או לקיים משפטיו היינו מצות עשה שדוד ע"ה נשבע עליהם ובשניהם הוא מושבע ועומד מהר סיני הן לקיים מצות עשה הן שלא לעבור על מצות ל"ת ח"ו אבל אם נשבע לבטל המצוה אינו חל וזהו שאמר או השבע שבועה כלומר על דבר שהוא שבועה מכבר מושבע ועומד מהר סיני כנ"ל

א"י דהנה בספר שערי אורה פירוש נדר נו"ן דר ע"ש והנה כבר כתבתי כמה פעמים שהאדם אין צריך רק לראות שיהי' לו יראה בשלימות ואח"כ בא לו אהבה ממילא ואיתא בתיקונים מאן דאית בי' יראת ה' אייתי לי' לידי ענוה דאיהו שכינתא עלאה היינו עולם התשובה והטעם כי בתחלה כשיש נו יראת ה' יראה תתאה כשהוא רואה שפגם עושה תשובה תתאה היינו תשוב ה' אל וא"ו ואח"כ כשבא לו מדת אהבה כדרכו של איש לחזור אחר אשה עושה תשובה מאהבה והוא שכינתא עילאה שזדונות נעשית כזכיות ע"כ אייתי לי' לידי ענוה דאיהו שכינתא עילאה והנה אמרו רז"ל בנזיר דף כ"ג גדולה עבירה לשמה וכו' וע"פ השכל לעשות עבירה לשמה אי אפשר רק באדם שהוא במדריגת אהבה שאוהב את הבורא מאוד ומפקיר עצמו שיעשה לו נחת רוח ואפילו שיהי' בגיהנם בעוברו על עבירה אינו חושש על עצמו רק לעשות נחת רוח ליוצרו וזה שהוא בבחי' נו"ן דר היינו ששב מאהבה ובא אל החמשים חמשים שערי בינה יכול לעשות נדר אפילו בדבר הנוגע אל השי"ת היינו לבטל מצות ל"ת החמורה וזהו שאמר איש כי ידור היינו בדבר הנוגע אל השי"ת נבטל מצותיו ואח"כ נדר לה' מי שהוא נו"ן דר השב מאהבה ובא אל עולם התשובה מאהבה עושה נדר אף לה' להפר מצותיו ועושה עבירה לשמה בשביל אהבת הבורא וע"כ אמר כפל או השבע שבועה כי השבועה מלשון שבעה היינו מדריגת יראה ואינו חל על מצוה רק דוקא ששבע בשביל כוונות כדי לקיים מצות השי"ת ועושה לנפשו גדרים בשבועה שלא לעבור מצות ה' וזהו השבע שבועה לאסור איסר על נפשו כי בחי' יראה היא בחי' נפש ואי אפשר לו לעשות עבירה לשמה כנ"ל רק לאסור איסר על נפשו נקיים מצות התורה בחי' עשה ולא תעשה

וידבר ה' אל משה לאמר נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך וידבר משה אל העם נאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין אלף למטה וכו' וישלח אותם משה וכו' אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו וצריך להבין השני פעמים ם לאמר בפסוק ראשון ובפסוק השני שאין לו פירוש וגם דאמר החלצו מאתכם ולא אמר החלצו מכם גם מה שאמר וימסרו ופי' רש"י ז"נ שלא רנו ללכת עד שנמסרו על כרחן ובאור החיים ז"ל פירש בפסוק ויהיו על מדין וז"ל ואמר הכתוב וימסרו מאלפי ישראל פי' כל מי שיודע בעצמו שעומד בצדקו מסר עצמו לדבר עד שבא לכלל האלף עכ"ל וגם צריך להבין כיון שאמר שנים עשר אלף שני תיבות חלוצי צבא אין לו פירוש וגם דאמר אותם ואת פינחס וכו' וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו ופי' רש"י ז"ל וכלי הקודש זה הארון והציץ שהי' בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים וכו' הראה להם את הציץ וכו' והם נופלים ועל מה שלקח חצוצרות התרועה בידו לא כתב טעם ונראה דהנה איתא במדרש תנחומא בפ' בלק וז"ל שנאמר ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים ושם נפרצו בזנות ורפו ידי משה וידי צדיקים שעמו והמה בוכים ולמה רפו ידם והרי עמד כנגד ששים רבוא בעגל שנאמר ויקח את העגל אשר עשו וכו' אלא בשביל פינחס כדי שיבוא ויטול את הראוי לו ולפי שנתעצל נא ידע איש את קבורתו עכ"ל וזה המדרש הוא תמוה למה תלה העונש לא ידע איש את קבורתו בעצלות של משה ואפשר לומר לפי מה שכתבתי בפ' פנחס בפסוק צרור את המדינים שע"י