אורח לחיים שכז

הנני נותן לו את בריתי שלום שהחזיק לו טובה כפי' רש"י בתיקון פגם ישראל כי הקב"ה מצר בצרתן של ישראל וגם הנני נותן נו ונזרעו אחריו ברית כהונת עונם כי לא נתכהן פינחס עד שהרג לזמרי כי הכהן הנמשח הוא מושך הברכה וחסד מן חסד עליון מקור הברכות בהתעוררות אהבתו על ישראל מעורר חסד עליון וזהו ניקוד חמור בניקוד המקור וגם אמור להם ר"ת אל חסד עליון שקודם בריאת העולמות לאהוב את ישראל מקור החסדים והברכות וזהו מעורר הכהן הנמשח אבל פנחס שנולד קודם לכן ונא נמשח לא בא לכלל כהונה עדיין עד שהרג לזמרי ופעל במסירת נפשו למיתה שהיא בחי' יראה למעלה מעולמות וזהו היה תקנתם וכפרתם של ישראל על שהסירו מדת יראה ואח"כ אמר ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא וכו' ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור וכו' להודיענו שלא הי' די לפינחס שמסר נפשו למיתה בשביל כפרת ישראל אלא שמסר נפשו למיתה בשביל כפרת יחיד מישראל דאמרו רז"ל בסנהדרין דף פ"ב ע"ב ששה ניסים נעשה לפינחס אחד שהי' לו לזמרי נפרוש ולא פירש ופי' רש"י ז"ל שהי' לו לפרוש מן האשה ושוב אין ניתן לו להרגו וצריך לומר דכוונת רש"י דפינחס הי' לו נס שנא פירש זמרי כי מה שלא ניתן לפינחס להורגו אם הי' זמרי פירש זה אינו נס לפינחס אנח כוונת רש"י שאם הי' זמרי פורש והרג את פינחס אינו נהרג עליו וזהו הי' נס של פינחס שנא פירש זמרי והרגו ונס הב' שהי' לו לזעוק לשבטו ולא דיבר וא' שכיון בזכרותו שנ איש ובנקבותה של אשה וא' שלא נשמטו מן הרומח וא' שבא מלאך והגבי' את המשקוף ולא הוצרך להשפיל הרומח שיהיו נשמטין ממנו וא' שבא מלאך והשחית בשבטו של שמעון והוטרדו ולא הרגו לפינחס בא וחבטן לפני המקום ואמר לפניו רבש"ע על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל וצריך להבין בשלמא הניסים שנעשה לפינחס קודם שהרג את זמרי אעפ"י שאינו מחוייב לילך במקום סכנה ולקנא קנאת ה' כי וחי בהם כתיב רצה בזה ומסר נפשו בשביל כפרת ישראל אבל אחר שהרג ודקר שניהם למה הוציאם מן האוהל והוצרך לכל הניסים שבא מלאך והגביהו למשקוף ושלא שמטו ושבא מלאך והשחית בשבטו של שמעון אם הי' פינחס דקר שניהם והניחם באוהל ואמר לפני השי"ת על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל ובמסירת נפשו תיקן החטא של כל ישראל הי' ג"כ המגפה נעצרה וצריך לומר דכוונת פינחס במה שמסר נפשו למיתה להוציאם דבוקים זה בזה ולחבטן לפני כל ישראל שיראו מה עשה הרשע הזה כדי לבייש אותו בפני כל ישראל והעובר עבירה ומתבייש ממנה מוחלין לו ואף של אחר המיתה מועיל לו לכפרה כענין שאמר גבי חזקיהו גירר עצמות של אביו על מטה שנ חבלים והודו נו חכמים ופי' רש"י משום כפרה הרי שביוש של אחר המיתה נמי כפרה. וזה הי' כוונת פינחס שמסר נפשו למיתה כדי לכפר על זמרי ולביישו ע"כ כיון שאמר ויכפר על בני ישראל אמר ג"כ ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית ר"ל שהכה אותם והיו דבוקים יחד כדי לבייש את זמרי בפני כל ישראל וע"כ פרסמו הכתוב כאן באריכות לגלות כוונת פינחס שמסר נפשו ג"כ לתיקון זמרי ונכפר עליו ואעפ"י שלא נתכהן פינחס הי' עושה מעשה כהן לכפר על ישראל במסירות נפשו וע"כ והיתה נו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם כנ"ל

וידבר ה' אל משה לאמר צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם המכה וכו' להבין משמעו' הענין ששתי רעות עשו בשנאתן של ישראל ובאמת לכאורה אחת היא כי רש"י ז"נ פירש על דבר פעור שהפקירו בנותיהם לזנות כדי להטעותכם אחר פעור וא"כ מה זה שאמר אח"כ ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם הלא אחת היא וגם מה שאמר כזבי בת נשיא מדין אחותם ולמעלה לא קראה לשון אחות אלא לשון כזבי בת צור ראש אומות ולשון אחות הוא דבר השוה זה לזה ונראה דהנה במעשה זו בפ' בנק כתב האור החיים בפסוק ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן שבשעת עשיית מעשה התרזה שהיא זביחה שלהם קראו להם שיראו מעשה זו וממילא ראו העם פתיחת הקבר שלהם ונתאוו להם ואמרו העם שישמעו להם כפי' רש"י ז"ל וז"ל וישתחוו לאלהיהן כשתקף יצרו עליו ואומר לה השמיעי לי והיא מוציאה לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו