אורח לחיים שטו

יצחק ויחפור וכו' והאבות השתדלו והתעסקו להיות להם בחי' יראה תתאה ולמה השתדלו בזה במחוקק במשענותם כי אמרו רז"ל במסכת קדושין דף פ"ב שאברהם קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה והיינו שהיה לו גוף מזוכך ורמ"ח מצות עשה הוא מלבוש לאברי הנשמה הרוחני ושס"ה גידין של הנשמה מלובשין בשס"ה מל"ת וכמו שאין צריך לגוף ללמד אותו לאכול ולשתות ולהתלבש בצרכי הגוף כן הנשמה אין צריכין ללמוד אותה לעשות צרכיה ולהלביש מלבוש הרוחני רק שהגוף מעכב לנשמה מלהכין צורכיה וכשהגוף מזוכך אין מעכב וכן באבות שקיימו התורה כענין שאמרו יעקב אבינו קיים מצות תפילין במקלות אשר פצל וקיים פנימיות התורה ועשה לבושין אל הנשמה בעובדות אחרות שנא היו יודעין מצות התורה במעשה וקיימו מנות התורה הפנימיות בעובדות אחרות וכשהיו מקיימין התורה היו משתדלין להיות בהם מדת היראה השער הראשון להכניס בו אל התורה והתורה נקראת מחוקק כמו שכתיב חרות על הלוחות וגם נקרא התורה משען ומשענה כמו שדרשו בגמ' דחגיגה דף י"ד שסועד את האדם לעבוד בו השי"ת ובזוהר נקראים המצות עטין הם עצות האיך נעבוד השי"ת וזה שאמר כרוה נדיבי העם האבות שקרויין נדיבים כמו שכתוב נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם הם כרוה והשתדלו להיות להם הבאר היינו יראה תתאה ולמה השתדלו להיות להם בחי' יראה תתאה במחוקק הבי"ת היא משמשת בשביל כלומר בשביל התורה שלמדו במשענותם במשען ומשענ' שלהם שעשו בעובדות שלהם וקיימו פנימיית התורה בשביל זה השתדלו להיות להם בחינת יראה תתאה השער הראשון וממדבר מתנה דרשו רז"ל במס' עירובין דף נ"ד חם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו וצריך להבין לפי דבריהם האיך שייך נשירת והעלאת הבאר ולפי דברינו יובן שזהו מעלת הבאר וממדבר היינו מן עולם הדיבור היא השכינה מדת יראה אם הוא הקדים לתורה בתחילת למודו וגם מדת יראה שצריך להיות בו בסוף אחר התלבשותו על ידי התורה במדת ענוה צריך להיות ג"כ עולם הדיבור מדת ירחה אז התורה ניתנה לו במתנה וממתנה נחליאל וכל זה על ידי הבאר מדת יראה

כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנון על כן יאמרו המושלים וכו' כי אש יצאה מחשבון וכו' אוי לך מואב וכו' ונירם אבד חשבון וכו' ודרשו רז"ל בבבא בתרא דף ע"א אמר ר' שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו ש עולם הפסד מצוה נגד שכרה ושכר עבירה נגד הפסדה תבנה ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא עיר סיחון אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה מה כתיב אחריו כי חש יצאה מחשבון תצא חש ממחשבים ותאכל את שאינן מחשבין ולהבה מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראין שיחין אכלה ער מואב זה המהלך אחרי יצרו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח ונירם אמר רשע אין רם אבד חשבון אבד חשבונו של עונם עד דיבון אמר הקב"ה המתן עד שיבוא דין ונשים עד נופח עד שתבא אש שאין צריך ניפוח וכו' ועל פסוק הראשון כי חשבון עיר סיחון וכו' והוא נלחם במלך מואב הראשון קשה מה דהוה הוה ונמצא בדברי רז"ל בחולין פרק א"ט דף ס' ללמדנו דעמון ומואב טיהרו בסיחון ולפי דרשת רז"ל בבבא בתרא חשבון הוא חשבונו של עולם סיחון מי שמהלך אחר סיחה נאה אם נאמר גם בפסוק הראשון כן צריך להבין הכוונה ומה בא נלמדנו וגם מה שדרשו שם כל הפסוקים ומדלגים הפסוק אוי לך מואב וכו' והפסוק הזה אין לו פירוש על פי פשוטו וגם לפי פי' רש"י ז"נ אין נו פירוש ויותר קשה בפסוק הזה דלעיל אמר סיחון מלך האמורי וכאן אמר למלך אמורי סיחון

ואפשר לומר בע"ה לפי דרשת חז"ל דידיע מה שאמרו רז"ל מקום שבעלי תשוב' עומדין צדיקים גמורים אינם יכולין לעמוד והטעם כי הצדיקים לא נתפתו ביצרם רק הם נלחמים תמיד עמו ואיזהו גבור הכובש את יצרו