אורח לחיים ל

להרבות זרעו כעפרות תבל וכו' מלת וגם את נח וכו' אין לו פירוש גם מלת על כן אין לו פירוש ולפי דברינו הנ"ל יובן כי השי"ת ברא כל העולמות באהבה ורצון ונדבה להיטיב לעמו ישראל אשר הסתכל בנשמתם קודם בריאת העולמות וע"כ ברא כל העולמות בשבילם כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית להיטיב ולהמשיך עליהם י"ג מכילין דרחמים וזהו וגם את נח אע"פ שעשה שלא כהוגן שנא מסר נפשו על הדור באהבה זכרת ר"ל באהבה ראשונה שהי' לך לבריאת העולמות זכרת אותו להרבות זרעו כעפרות תבל ושיצא ממנו ישראל ואעפ"י שעשה שלא כהוגן זהו הטעם שזכר אותו ואמר בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם ואמר כל בשר אין בהם אחד שהוא ראוי להנצל אף בהמות וחיות ועופות ואותן בהמות וחיות ועופות שלא השחיתו דרכם באמת ניצולו ומאליהם באו אל התיבה כמו שפירש רש"י ז"ל ומחמת שהשחית כל בשר והוא לא החזיק עצמו לצדיק גמור על כן לא מלאו לבו להתפלל עליהם במסירת נפשו וזהו הזכות שלמד השי"ת על נח וזכר אותו בצירוף אהבה ראשונה וזהו בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם אין בהם אחד שראוי להנצל וזהו על כן זכרונו בא לפניך להרבות זרעו כעפרות תבל כלומר זהו הטעם שזכרת אותו בצירוף אהבה ראשונה מחמת שנא הי' בהם אחד שראוי להנצל והוא הי' תמיד בעולם הענוה כמו שכתבתי למעלה ע"כ לא מלאו לבו להתפלל עליהם במסירת נפש שהי' מחשב שבודאי לא יועיל כנ"ל

א"י דהנה איתא בזוהר על פסוק פנה חל תפלת הערער ר"ל תפלת היחיד יפנה אליו אם ראוי לקבל תפלתו ולא בזה את תפלתם ר"ל אבל תפלת הרבים אינו נמאסת איך שהם נתקבל תפלתם והנה נח לא הי' לו סעד משום אדם והי' יחיד בדורו כי הם היו רשעים וזהו שאמר נח הי' צריך סעד לתומכו ולא הי' לו סעד משום אדם והי' לו עזר מאלהים וזהו את האלהים התהלך נח שהי' לו עזר מהש"י אבל אברהם הי' מתחזק ומהלך בצדקו מאליו כי הוא הי' מגייר גרים אנשים והכניסן תחת כנפי השכינה והי' לו סעד מהם וזהו מתחזק ומהלך בצדקו מאליו ומעצמו עשה לו סעד

א"י את אלהים התהלך נח דהנה כתיב תמים תהי' עם ה' אלהיך ועיין מ"ש שם פרושו דהאדם נברא מן העליונים היינו הנשמה והלבישו השי"ת במלבוש הגוף מן התחתונים כמ"ש עור ובשר תלבישני וכו' כדי שישרה הש"י באדם כמו שכתוב בזוהר הקדוש פ' וילך הה"ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכם ממש היינו כשהאדם מקדש ומטהר עצמו מכל טנופי החטא אז יוכל הש"י לשרות בו והש"י אינו שורה באתר דפרודא רק כשהנשמה והגוף הן באחדות גמור היינו כשהאדם תמים ואינו בערמומית ואינו מדבר בפה רק מה שהלב חושב כמו שכתוב בספרים שהלשון נקרא קולמוס הלב ושליח המצפון ועל כן יהי' השליח נאמן ולא יאמר הפה מה שאינו בלבו כי אז הוא התחלקות ואינו תמים רק אם הנשמה והגוף הם באחדות ותמימות בלי שום התחלקות ואז תהי' עם ה' אלהיך שהשי"ת ישרה בך ובפרשת לך כתוב שאמר השי"ת לאברהם אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים עיין פי' רש"י ז"ל שם שכתוב ולפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה ובדבר הזה תהי' תמים ע"ש ואפשר לומר דהאדם נברא שהשי"ת ישרה בו ויהי' מקושר אל השם יתברך כמו שכתוב ולדבקה בו וכתוב במפרש להרמב"ם שכל התורה והמצות נתנה כדי שיקיים התורה והמצות ויוכל להדבק בהשי"ת וצריך להיות תמים כנ"ל ולטהר עצמו מכל טנופי החטא כי אז שולט בו הרע ע"י החטא ולא יגורך רע והנה הערלה אשר נאחזת באדם על ידי חטא אדם וזהו שאמר השי"ת לאברהם אני אל שדי הוא מדה של התקשרות התהלך לפני במצות מילה ותעבור הערלה ותהי' תמים פיו ולבו שוין ואוכל לשרות בך ותקיים ולדבקה בו כמו שכתוב רש"י ז"ל כל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני והנה הכתוב אומר נח איש צדיק תמים ולדורו לא ניתן מצות מילה שכולן פגמו בברית והאיך הי' יכול להיות תמים שלא העביר הערלה אבל כיון שלפי מעשיו ודבורו היה תמים פיו ולבו שוין ולא פגם בברית ומצות מילה לא נתנה לו הוא אינו חייב בדבר זה כי אף אם ימול עצמו