אורח לחיים רצב

גדול מזה אדם שגרם תענוג גדול לתורה מה שמשפעת חליו טובות עולם הזה וגם טובות עולם הבא ואז נקראת התורה בבחי' נוק' בחי' מקבל תענוג מהאדם וזהו גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעוה"ז ובבא כשהאדם עושה התורה להיות בחי' עשיה בחינת נוק' ולקבל תענוג מאדם ואז היא נותנת לו חיים בעולם הזה בכל הטובות אריכות ימים ועושר וכבוד וגם טובות העולם הבא וזה פי' למיימיני' בה כי ידוע כי ימין הוא חסד בחי' משפיע וזה. למיימינים בה שהם משפיעים חסדים אל התורה היינו כשעוסק לשמה יש להתורה תענוג גדול תענוג ההשפעה שמשפעת אל האדם טובות עולם הזה וטובות עולם הבא אבל למשמאילים שלומד להנאת עצמו להתנשא עם התורה והתור' חינה חפצה בזה ויש צער להתורה לא די שאינה יכולה להשפיע לזה האדם טובות עוה"ז ועוה"ב אלא שמענישה את האדם שמת בקצרות שנים וזהו למשמאילים שהולך עם התורה בגבורות וגורם צער לתורה אעפי"כ יש לו קצת טובות עוה"ז עושר וכבוד וממלא כוונתו מה שלמד בשביל זה ומעניש אותו ג"כ שמת בקצרות שנים וזה שמביא ראיה מפסוק כי חיים הם למוצאיהם ר"ל מה שהתורה מוציאה ונברא עם התורה לזה התורה חיים וכל העולמות עוה"ז ועוה"ב נבראו עם התורה כי באורייתא ברא השי"ת עלמין והיה קשה להגמרא מה שאמר הכתוב כי חיים הם למוצאיהם בדרך כלל התורה חיים בזה ובבא הלא זה אינו רק בלומד לשמה אבל להיפך ח"ו שלא לשמה שמת בקצרות שנים ע"כ דרשו במסכת עירובין דף נ"ד א"ת כלומר שא"א לך לקרות למוצאיהם היינו מה שהתירה מוציאה עוה"ז ועוה"ב היא נותנת חיים אלא אם תקרא למוציאיהם בפה היינו מדת מלכות מדת יראה עולם העשיה שלמד כדי לעשות כי ירא שלא יכשול בעבירה והיינו לומד לשמה לשם ה"א אחרונה כנ"ל אז תוכל לקרות למוצאיהם בזה ובבא כנ"ל. וזה שאמר במדרש משלי שהבאתי לעיל על נואף אשה חסר לב כל המקבל עניו שררה בשביל להנות ממנה אינו אנא כנואף הזה שנהנה מגופה של אשה ר"ל שמאנס את אשה ונהנה מגופה בעל כרחה כך הוא מאנס התורה ונהנה ממנה בעל כרחה של תורה כדי להתגדל ולהתרומם והתורה אינה חפצה בזה ואדרבה יש להתורה צער מה שמענישה אותה כנ"ל ור' מנחם בר יוסי מייתי לי' מן הדא אל תנא לריב מהר לרב כתיב אל תהא רץ אחר השררה פן מה תעשה באחריתך בהכלים חותך רעך למחר באים ושואלים לך שאלות מה אתה משיבם כוונתו כי אם רץ אחר השררה וחפץ בגדלות ודברי תורה אינם מתקיימים אלא במקום נמוך כמאמרם ז"נ למה למשנה דברי תורה למים מה מים חינם מתקיימים אלא במקום נמוך וכו' ואם רץ אחר השררה והוא בגדלות בודאי תשכח התורה ממנה וזהו למחר כשישכח באים ושואלים לך שחלות מה אתה משיבם ואפשר לומר שזהו כי' הגמרא בסוטה דף ד' ע"ב אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד ופי' רש"י ז"נ ואשת איש זונה נפש יקרה נפש הגבוה תצוד רודף אחרי' ע"כ ובאמת ראינו כמה בעלי גאוה שאינם נכשלים בא"ח אפשר לומר שכוונתו שמקבלין שררה כדי להנות ממנה כנואף אשה ונהנה מגופה בעל כרחה כך נהנה מן התורה בעל כרחה של תורה כנ"ל וגם אמרו בגמרא שם רבי חמא בר חנינא אמר כאילו בא על כל העריות כתיב הכח תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם כי את כל התועבות האל וצריך להבין הגמרא וכי מפני שכתיב תועבת בשניהם הרי זה כאילו בא על כל העריות ומה טעם יש בזה ואפשר לומר עפ"י מה שכתבתי פי' הגמרא דסוטה דף י"ז דרש ר"ע איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן שהאדם נברא במלבוש עולם הזה ולעשות כל מעשה קיים עולם הזה שכל הנבראים עושין והם ממלאין תאותם עם היצר והאדם צריך לקיים מצות בוראו לקיים מצות פרו ורבו שהוא מצות עשה ולעבוד השי"ת עם היצר הרע ולא לכוין להנאת עצמו כלל ולהיות ביראה תתאה היינו שכינה מדת מלכות שנקרא יראה תתאה מפני שהוא ירא תמיד שלא יפול למטה להתענג בתענוגי היצר ככל הנבראים רק לקיים בזה מצות עשה של פרו ורבו בדחילו ורחימו היינו י"ה ורחימו ודחילו היינו ו"ה וזהו זכו שכינה ביניהם בזה שמכוונים