אורח לחיים רפג

עשיית המצות ישבעו ויתענגו אעפ"י שהם שבעים בזה התענוג יכולין להתענג יותר ודפח"ח וזה שאמרתי פי' ואכלתם לחמכם לשובע כי כשתעבדו את השי"ת באכילה הגשמיי' ואז תוכלו לאכול לחמכם לשובע אעפ"י שתהיו שבעים וז"ש ואכלתם אכול כלומר עיקר כוונתכם באכילתכם שתאכלו אכול היינו החיות שבתוך המאכל ואז ושבוע כלומר אעפ"י שתהיי שבעים אעפי"כ ואכלתם יהיו לכם תענוג כי כל התענוגים נקראים ע"ש אכילה כי תעשו מצות באכילתם ולא תכוונו להנאת עצמכם כלל רק שהנשמה תהנה מרוחניות המאכל ויהיו ניצוצות הקדושות עלי' והגוף נהנה מגשמיות המאכל ועי"ז יוכל הגוף לעבוד השי"ת ואח"כ והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא כי זה דבר פלא כמ"ש הרמ"א ז"ל בפי' אשר יצר ומפליא לעשות שקשר השי"ת דבר רוחני בגשמי והוא פלא ע"ש וכן בכאן במאכל קשר ג"כ הרוחניות בגשמיות וזהו אשר עשה עמכם להפליא והנה כתבתי בפ' המן ויאמר איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה היא ויאמר משה אליהם הוא הלחם אשר נתן ה' לכם נאכלה וכתבתי שם פירושו כי בכל דבר מאכל הניצוץ הקדוש אשר בתוך המאכל מתאוה שיהיה לו עלי' ע"י אכילת אדם וזה התאוה של החיות הוא בחי' מיין נוקבין אל האדם וע"כ האדם מתאוה אל האוכל והנה המן היה נבלע ברמ"ח אבריהם ולא היה להמן שום פסולת להפרד לחוץ ולא היה בחי' נוק' אליהם אדרבה היה משפיע להם לבד והיה בבחי' דכר להשפיע להם חיות מהשי"ת ובתחילה היו סבורין שגם המן הוא כמו שאר המאכלים אשר יש להם מ"נ ותאותם אל האדם להעלותם וזהו ויאמר איש אל אחיי מן הוא ר"ת מ"ן הוא מיין נוקבין כלומר שגם זה הוא כמו שאר מאכלים שהחיות שבתוכם יש להם תאוה והעלאת מ"ן אל האדם כי לא ידעו מ"ה הוא שהם לא ידעו שהמ"ן הוא בבחי' מ"ה ובחי' משפיע אליהם ולא בבחי' מקבל מהם עד שאמר משה אליהם הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה כלו' הלחם הזה הוא בבחי' דכר ומשפיע אליכם אשר נתן ה' לכם להנאתכם לצורכיכם לאכלה לקבל תענוג מן הלחם הזה ולא שהלחם צריך להעלותו והנה עם בני ישראל בעלי המוחין אף שהיו במצרים היו עובדין השי"ת בכל מעשיהם ותענוגיהם הגשמי ולא היתה כוונתם כלל להנאת עצמם רק לעבוד השי"ת שיהי' להשי"ת תענוג בהעלותם ניצוצות הקדושות שבתוך המאכל אליו ית' ע"י אכילתם כנ"ל וכעת בזמן שלא היו יכולין לעבוד השי"ת שיהי' לו תענוג בהעלאת ניצוצות קדושות אליו שלח היו צריכין להעלאת המן אדרבה המן היה משפיע להם והיה להם תענוג המקבל ולא תענוג המשפיע אליו ית' שהוא יותר תענוג וזה שאמר מי יאכילנו בשר מי הוא חמשים שערי בינה הוא עולם התענוג היה מאכיל אותנו התענוג הניצוצות שהעלנו מן בשר אליו יתברך והיינו משפיעים לו תענוג וזהו זכרנו את הדגה ור"ת דגה הוא דל גומל לה' רצה לומר האדם שהות בבחי' דל היינו גומלין לה' ראשונה תענוג אשר נאכל לשון נפעל אשר קבלנו תענוג במצרים מן חנם והקליפות נקראים חנם וקבלנו תענוג מהם במצרים בהעלותונו ניצוצות קדושות מן הקליפות אל השי"ת והיינו משפיעין תענוג אליו יתברך וזה ועתה נפשנו יבשה אין כל וידוע דכל היא מדה המשפיע וזהו אין כל אין לנו תענוג המשפיע שהוא גדול ביותר ואע"פ שהיו רוצים לעבוד חת השי"ת בזה היו נענשים כמו שכתיב אשר אמרתם מי יאכילנו בשר כי טוב לנו במצרי' כי כל מה שברא השי"ת בעולמו לא ברא אנת לכבודו ונברא האדם לעבוד את בוראו ולא לכוין להנאת עצמו כלל חף תענוג העבודה לח יכוין כי א"א לאדם לעבוד השי"ת בלעדו יתברך והוא הוא העובד וכאשר חפץ השי"ת כן יעשה

וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה להבין דהול"ל וישארו שני אנשים במחנה שם האחד וכו' והמה בכתובים ונא יצאו האהלה ותנח עליהם הרוח ויתנבאו במחנה ולמה אמר מקודם ותנח עליהם הרוח וכו' ונראה דהנה רש"י ז"ל פירש וישארו שני אנשים במחנה מאותן שנבחרו אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו עכ"ל ולפי' רש"י ז"ל לשון וישארו לומר שהם היו