אורח לחיים רפב

זה אמר ויפוצו אויביך ויש קליפות השונאין יותר ומחטיאין את ישראל לפני השי"ת והם משנאין את ישראל לפני השי"ת וזהו וינוסו משנאיך מפניך והנה הארון בו שוכן התורה וכן תלמיד חכם נקרא ארון שבו שוכן התורה וזהו שאמר ויהי לשון צער בנסוע הארון הוא תלמיד חכם לפרנסתו הוא צער גדול כנ"ל והתפלל משה בחי' דעת והוא גלגול בכל תלמיד חכם ובכל צדיק שבכל דור לאשלמא כולהון מפגימו דלהון וזה שאמר ויאמר משה קומה ה' ר"ל קום ה"א אחרונה בנסיעת תלמיד חכם לב, יכשל בדברי גדלות באומרו ומפזר דברי תורה כי ה"א אחרונה הוא עולם הדיבור ולח יפול ח"ו ה"א אחרונה עולם הדיבור מחמת דברי גדלות וזהו ויפוצו אויביך הקליפות השונאין את ישראל וינוסו משנאיך הקליפות המשניאים את ישראל לפני השי"ת והם נקראים משנאיך ממש וינוסו מפניך ולא יחטיאו תלמידי חכמים בדברי גדלות ולעשות אותם שלא כמו שאמרו אין אני והוא יכולין לדור אלא שתשרה על התלמידי חכמים הצריכין לנסוע וינוסו משנאיך מפניך ואגב נזכיר מה ששמעתי בשם הרב בוצינא קדישא מוה"ר משולם זוסמאן זללה"ה מק"ק אניפאלי' פירוש הפסוק אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח על דרך הנ"ל שאל תתן לחית נפש תורך ר"ל התורה שלך אל תתן נלומדי' לחית נפש חית ענייך אל תשכח לנצח ר"ל החיות ומזונות של ענייך עניים שלך הם הלומדים אל תשכח לנצח לזונם ולפרנסם בלא התורה תתן להם פרנסתם עכ"ד ודפח"ח

והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו ולהבין בתחילה אמר מי יאכילנו בשר יכו' ואח"כ אמר זכרנו את הדגה וכו' והיה להם להזכירו בבת אחת מי יאכילנו בשר ודגים גם מהו הלשון אשר נאכל במצרים לשון עתיד והול"ל אשר אכלנו במצרים גם חנם פי' רש"י בלא מצות וקשה ביותר על עם הקדוש שהתרעמו על המני' שיש במן גם שאמר ועתה נפשנו יבשה אין כל זה הוא לכאורה מיותר והול"ל ועתה בלתי אל המן עינינו ונראה דהנה כבר אמרתי פירוש הפסוק ואכלתם אכול ושבוע והללתם חת שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא מלת להפליא אין לו פירוש גם מה שאמר ואכלתם אכול ושבוע מלת ושבוע לכאורה מיותר דהנה שמעתי בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בער זללה"ה שהמאכל נקרא מאכל כי החיות שבתוך המאכל נקרא אוכל וזה החיות הניצוץ הקדוש שבתוך המאכל הגשמי המחיה המאכל הגשמי ועל כן נקרא מאכל הגשמי מאכל כמו מאכל לאחרים כגון מאכילין חת העניים וכו' וכן המאכל הגשמי מאכיל לאדם החיות הרוחני הגנוז בת כו והוא מאכל הנשמה עכ"ד ודפח"ח יהנה יש בתוך המאכל ניצוצות הקדושות המחיה חותן שהיו בתחלת הבריחה וגם יש במאכל ניצוצות הקדושו' שנפלו עי ידי חטא אדם הראשון בדומם צומח חי מדבר והאדם הנלבב צריך לעבוד השי"ת בכל תענוגי עוה"ז ולח לכוין להנחת עצמו כלל רק לעבוד השי"ת ולהוציא ניצוצות הקדושות אשר בתוך המאכל להדבק בנשמתו כי הגוף נהנה מגשמיות המאכל והנשמה מרוחניות המאכל וכשאדם עובד השי"ת אז יש גם להניצוצות הקדושות חיות המאכל עלי' לאל ית' וזהו תענוג גדול אל השי"ת מאדם האוכל בכוונה זו כדי להעלות חיות המאכל אל השי"ת הן החיות שבתחילת הבריאה הן החיות ניצוצות הקדושות שנפלו לשם ע"י חטא אדם הראשון כמי אדם שנאבד ממנו דבר אחד ואחר זמן מוציא זה הדבר יש לו תענוג גדול וכן אצל השי"ת החיות והניצוצות הקדושות מאתו יתברך והוא המחיה הכל וכשיש עני' להחיות אשר בתוך המאכל שהיתה עד הנה אבודה ממנו ע"י האדם זה האדם משפיע תענוג אל השם יתברך ופשיטא שהאדם עצמו יש נו תענוג יותר בהעלותו זאת כי יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק כי תענוג המשפיע יותר גדול מתענוג המקבל שפע והנה כתיב בס' הפלאה בפתחי זעירתא ישמחו במלכותך וכו' כולם ישבעו ויתענגו כי החילוק בין הרוחניות והגשמיות חם משביע את עצמו בתענוג הגשמי אח"כ הוא קץ בזה התענוג כמו אכילה גסה שמזיק לאדם וכן בכל תענוגי הגשמי אבל בתענוג הרוחני של