אורח לחיים רנב

פרשת אמור

אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו: להבין מה שאמר הכהנים בני אהרן והול"ל אמור אל בני אהרן הכהנים וגם מה שאמר אמור ואמרת כפל ודרשת רז"ל ידוע ונראה דהנה יש שני מיני בני אדם הא' עובד את ה' בכל לבבו ומובדל מבני אדם ואדרבא מתקוטט עמהם שאינם הולכים בדרך הישר ומלעיגים עליו ואינו חפץ להתחבר עמהם ולהדריכם בדרך הישר וזה לא טוב עשה בזה כמ"ש בש"ע א"ח ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו ועכ"פ לא יתקוטט עמהם ויש בני אדם האוהבים להתחבר עם בני אדם ולהתנאות בעיניהם וזה צריך שמירה גדולה לעבודת השי"ת שלא יבוא ח"ו לידי פני' או ח"ו להניח עבודת השי"ת שלא לעשותו בשביל המלעיגים עליו וז"ש אמור אל הכהנים ר"ל אותן העובדים ה' בני אהרן ר"ל שיהי' מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות וכו' ותלמידים נקראים בנים כמ"ש רז"ל ר"ל שלא יהי' נבדל מבני אדם אנא יתחבר עמהם ונא יתקוטט עמהם ויקרבן לעבודת ה' ואמרת אליהם ואחר שהזהיר שיהי' מתלמידיו של אהרן ולהתחבר עמהם צריך אזהרה אחרת וזהו ואמרת אליהם לנפש לא יטמא ר"ל שלא יטמא נפשו ורוחו ונשמתו ח"ו באיזה פני' עבור התחברות בבני אדם וזה בעמיו ר"ל בעוד שהוא בתוך עמיו בהתחברות עמהם יזהר מאוד שלא יטמא לנפש באיזה פני' עבור זה ח"ו כנ"ל

א"י אמור אל הכהנים וכו' דבא להזהיר על חכמי הדור המנהיגים את בני ישראל לבל יתגאה עליהם ולחשוב שהם חכמים כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ונותן שכל ללמד לעמו דרכו ותורתו כמ"ש בט"ז שאנו מברכין נותן התורה לשון הוה שהוא נותן בכל עת גם כתוב במדרש שמואל שעל כן נקרא תלמיד חכם שצריך להחזיק עצמו תמיד תלמיד שצריך ללמוד ולא שיחזיק עצמו שהוא בשלימות וזה שאמר אמור אל הכהנים שעובדין השי"ת בני אהרן ותלמידים קרוים בנים שיחזיקו עצמן לתלמידים תמיד ואין להם שלימות הן בעבדות הן בתורה וצריך ללמוד תמיד מזולתו והעיקר מהשי"ת המלמד תורה לעמו ישראל ונותן שכל ודעת לראשי בני ישראל בשביל עמו ישראל מה שהם צריכים לקבל ממני ואמר בכפל אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים כי באמת ראשי בני ישראל צריך להתנשאות קצת מבחוץ עליהם כמ"ש רז"ל זרוק מרה בתלמידים וזה צריך זהירות גדול שיהא התנשאות בפניהם מבחוץ אבל בפנימיות צריך להיות שפל רוח וזהו להזהיר גדולים על הקטנים ר"ל להזהיר מאוד כשהם גדולים על הקטנים על התלמידים וזרקו מרה בתלמידים שיהי' זה רק מבחוץ בפניהם אבל בפנימיותם יהיו שפלי רוח כנ"ל וזהו לנפש לא יטמא כי אמרו חז"ל כל המתגאה נקרא תועבה שנאמר תועבת ה' כל גבה לב ולמדו בג"ש ושם נאמר ולא תביא תועבה אל ביתך ואין לך טומאה גדולה לנפש כזה כי אמרו מנין לע"ז שמטמא במשא וכו' ועל בעמיו פי' רש"י ז"ל יצא מת מצוה שמותר לכהן לטמא אפ' לומר לפי הדרך הנ"ל לפי שהזהיר למעלה להעובדים השי"ת הנקרא כהן שלא יטמא לנשמה בעוד שהם צריכין להגבי' ולהתנשאות עליהם ולזרוק מרה בתלמידם אמר אח"כ בעמיו כשהם מתערבין בעמיו להדריכם יזהר שלא יטמא לנפש ורוח ונשמה יצא מת מצוה כי הצדיק צריך לבוא למדריגת התחתונות והשפלות מאוד כדי להעלות הרשעים הקרוים מתים בחייהם וזהו מת מצוה שמצוה להעלות נשמות וניצוצות ישראל שיחדו בעמקי הקליפות ואינם בתוך ישראל להעלותן ולקשרם אל כללות ישראל וזהו טומאה גדולה לצדיק אבל בשביל מת מצוה כנ"ל מותר לטמא מדרשה בעמיו בשביל אותן שהם בתוך עמיו לא יטמא אבל בשביל מת מצוה כו' שאין מקושר אל עמיו מותר לטמא עצמו להעלותן ולקשר אותו לעמו כי זה הוא מת מצוה כנ"ל

לא יטמא בעל בעמיו להחלו עיין פי' רש"י ז"ל ולפי פירושו הי' ראוי ליכתוב לא יטמא