אורח לחיים רנג

בעל להחלו ר"ל באשה שהוא מחולל בה בעמיו לאפוקי מת מצוה ונראה דבא לרמז על ראשי עם בני ישראל שידריכו בני ישראל ע"פ דין ודת הקדושה ולא להנאת עצמם להשתרר עליהם או להתגאות ח"ו ומאוד הזהירו רז"ל בזה כל פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לש"ש ח"ו וכו' ואמרו אין מעמידין פרנס על הציבור אא"כ קופה של שרצים וכו' ואף גם צריך לזהר בכל דרכיו ועסקיו עם הציבור שלא יהי' נו שום פני' ומחשבת עצמו ופשיטא שלא יעבור שום עבירה שזה הוא חילול השם שלא ילמדו ממנו ופשיטא שלא יחטיא הציבור ח"ו כירבעם שחטא והחטיא ואין לך חילול השם גדול מזה רק להדריך העם בלאט ובנחת עפ"י התורה ויהי' כל עסקיו עם הציבור עבדות השם כמ"ש כלום רבנות נתתי וכו' ואמרתי שזהו פי' אוי לרבנות שמקברת את בעלי' כי מלת בעל הוא לשון אדנות כמ"ש ואנכי בעלתי אתכם וכתיב והי' ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי לשון חבה ולא תקראי לי עוד בעלי לשון אדנות ע"ש וזהו אוי לרבנות שמקברת את בעלי' ר"ל מי שמתנהג עם הרבנות בשררה ואדנות ואין מחזיק אותו לעבדות השם אבל מי שמחזיק אותו לעבדות חיים הוא לו וזהו לא יטמא בעל מי שהוא בבחי' ראש ואדנות על ישראל לא יטמא לנפשו ורוח ונשמתו בעמיו שהוא ראש ואדון עליהם ומה גם להחלו שיבוא ח"ו חילול השם מזה אלא יהי' אצלו להדריך עם ה' בדרך התורה והמצות

לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת ונרא' לפרש עפ"י דרך הנ"ל דהנה ידוע מ"ש בספ' שאם אדם ח"ו עובר עבירה הוא מטיל פגם באורות עליונים עד מקום שורש נשמתו וקרחה הוא פגם מקום פנוי וזהו נא יגרמו במעשיהם שיקרחו קרחה בראשם באורות עליונים ופאת זקנם וכו' ע"ד מ"ש בספרים שאם אדם עובר עבירה מסתלק ממנו חכמה המחי' אותו ונשאר מת וזהו רשעים בחייהם קרוים מתים וזהו פי' אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות כי בהסתלק ממנו החכמה נכנס בו רוח שטות היפך החכמה וזקן נקרא חכמה כמ"ש זה קנה חכמה וזהו ופאת זקנם לא יגלחו ר"ל שלא יגרמו במעשיהם שיסתלק מהם החכמה וע"כ כתיב לשון פאת כי החכמה הוא מקו ופאת הימין ובבשרם נא ישרטו שרטת ושרטת הוא לשון רושם כמ"ש רש"י ז"ל על פסוק ושרט לנפש לא תתנו וכו' ע"ש וידוע מ"ש בספרים שעונותיו של אדם נרשמים במצחו וזהו ובבשרם לא ישרטו שרטת ר"ל לא ירשמו במצחם רושם עונותיהם רק ידריכו את ישראל בדרכי השם כנ"ל

וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדוש יהי' לך כי קדוש אני ה' מקדשכם להבין מלת את מיותר והי' די באמרו כי לחם אלהיך הוא מקריב וגם מה זה נתינת טעם כי קדוש אני ה' מקדשכם ונראה דהנה השי"ת ברא כל העולמות כדי להיטיב לישראל שבשבילם ברא העולם כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית כי מדרך הטוב להיטיב וזהו תענוג גדול למעלה כשמטיב לישראל כי יותר משהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק ואיתא בספרים שהשם יתברך ברא העולם כדי שתתגלה מלכותו ולמען דיתקרי רחום וחנון וכו' ואינו סותר דברים הנ"ל שברא עולמו להיטיב לישראל ומה שאמר שתתגלה מלכותו כי כל השפעת שלמעלה ומכל הספירות הם למדת מלכות הנק' כנסת ישראל שהם כללות נשמת ישראל ומדת מלכות הוא השכינה השורה תמיד על ישראל כמ"ש רז"ל ביקש משה שלא תשר' שכינה אלא על ישראל ונתן לו וזהו שתתגלה מלכותו ולמען דיתקרי רחום וחנון ר"ל שישפיע כל הי"ג מדות אל מדת מלכות הנק' כנסת ישראל להיטיב להם והנה אי אפשר לקבל שפע מעולמות עליונים רק בהתעוררות התחתון והתעוררות התחתון הוא מדת מלכות מדת יראה השער הראשון כמ"ש זה השער לה' צדיקים יבואו בו וכשאדם מצמצם עצמו ע"י מדת יראה שהוא צמצום אז בא אליו התפשטות השפעה מדת אהבה כי דרכו של איש לחזור אחר אשה וכמו שבריאת העולמות היתה תחילה ע"י צמצום ואח"כ התפש' השפעה בעולמ' שפע וחיות כן אם רוצים לקבל ממנו ית' צריך תחילת צמצום שיצמצם עצמי ע"י מדת יראה ויבא עליו התפשטות אהבה חסדים וכמו ששמעתי בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בער זלה"ה פי' הפסוק