אורח לחיים רכח

שהחטיאו ואם יכעוס הראש על היד שנו או על הרגל שלו שעשה בו מכה גדולה שלא בכוונה ובשכל רק כמעשה הבהמה כנ"ל ואדרבה כשתביא את קרבנך ותכפר בעדך תכפר גם עליהם על שהחטיאו אותך בזה וזה ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם בחטא זה שהחטיאו אותך ואח"כ ועשה את קרבן העם וכפר עליהם גוף החטא שעשו כנ"ל

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' ועיין בתרגום יונתן בפסוק זה וז"ל ואמר משה דין פתגמא דתעבדין אעברו ית יצרא בישא מן לבכון ומן יד יתגלי איקר שכינתא דה' עכ"ל ואיתא במדרש וז"ל מה זה הדבר על המילה כמא דאת אומר וזה הדבר אשר מל יהושע ע"כ ודברי המדרש סתומים ונפלאים וכי באותו היום נצטוה על המילה מזה נראה כוונת המדרש על ערלות הלב שימולו ויקיימו ומלתם את ערלת לבבכם ויסירו לב האבן והוא כדברי התרגום יונתן אעברו ית יצרא בישא מן לבכון אבל דבריו סתומים האיך מרומז זה בפסוק וגם הפסוק בעצמו אין לו פירוש שבפסוק הקודם כתוב ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו ולא נזכר מה שאמר לעדה שיעשו רק אל אהרן צוה קרב אל המזבח ועשה את חטאתך וכו' ואל העדה לא צוה כלום ונראה דהנה כתבתי פירוש הגמרא דיומא אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות איני והא אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות ומשני כאן מאהבה כאן מיראה וכתבתי הטעם דתשובה מיראה היינו יראת עונש ולא יראה עילאה שגדולה מאהבה ונמצא הוא מתחרט על עונותיו מחמת שהוא ירח מעונש של העבירה שעבר ועונשין הוא על המזיד דוקא ולא על השוגג נמצא אם עבר עבירה זו ג"כ בשוגג אינו מתחרט כלל כי אין ירא מעונש ואפשר יכול להיות שיש לו הנאה מזה שיעבור עבירה זו בשוגג שיש נו הנאת הגוף מן העבירה ואין נענש על זה כי אין עונש על השוגג כי תאות היצר הרע אצלו בשלימות רק מפני יראת עונש מתחרט על המזיד שעבר וע"כ זדונות נעשית לו כשגגות כי השגגות נשארו שאין מתחרט עליהם אבל השב מאהבת הבורא ורואה מה שעשה כי האדם חלק אלוה ממעל וכשעבר עבירה פגם בקדשי שמים עד שורש נשמתו והעובר עבירה קונה לו קטיגור הוא המלאך המשחית שנברא מן העבירה ויש לו חיות מן העבירה ולפי גודל העבירה הוריד ניצוצות קדושות בקליפות מן שורש נשמתו וכשראה שחטא לה' מתחרט על זה מה שהוריד ניצוצות הקדושות בקליפות הוא מתחרט ג"כ על השגגות כי אף בשוגג שאין נענש אמרו רז"ל אף השוגג צריך כפרה כי פגם בשוגג והוריד ניצוצות הקדושות וכשמתחרט גם על השוגג ומקיים מצות תשובה נמצא זדונות נעשות כזכיות כי על כל העבירות שעבר מקיים מצות תשובה וזהו פירוש שובה ישראל עד ה' אלהיך כלומר עד שתבא אל ה' כי השב מאהבה וזדונות נעשית כזכיות ורוצה לשוב אל ה' השי"ת שב אליו ושורה עליו אבל השב מיראת עונש תאות היצר הרע אצלו בשלימות ויהיה לו הנאה אם יזדמן עוד אליו עבירה זו בשוגג ויעשה כי יהי' לו הנאת הגוף ולא יענש עליו כי חין עונש על השוגג כנ"ל ונמצא הוא מרוחק מהשי"ת כי הוא מדובק ברע בתאות היצר הרע ולא יגורך רע ובכאן היו ישראל צריכין כפרה על מעשה עגל וישרה השי"ת שכינתו במשכן וצוה להם להביא קרבנות לכפר עליהם ואין הקרבנות מכפרין אלא עם התשובה וזהו שכתב ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד ר"ל שהביאו קרבנות מה שצוה להם משה ויקרבו ויעמדו לפני ה' ולשון ויקרבו ר"נ שהי' מקרבין עצמם בתשובה אל ה' כמו שכתוב בזוהר ופרעה הקריב ר"ל פרעה הקריב את ישראל בתשובה אל ה' שהוא גרם לזה ואף כאן ויקרבו בתשובה אבל תשובתם לא הי' רק מיראה ולא מאהבה ולא באו בתשובתם אל ה' כמו השב מאהבה וזהו ויקרבו בתשובה ויעמדו בתשובתם לפני ה' ולא באו אל ה' וידוע דתשובה מאהבה תשוב' עילאה הוא בינה וזהו ויאמר משה זה הדבר ר"ל התשובה שאתם עושין אשר צוה ה' תעשו וידוע דאשר היא בינה המאשרנו כמ"ש בסידור האר"י ז"ל ר"ל מן אשר הוא בינה תשובה עילאה צוה ה' נעשות תשובה ואז וירא אליכם כבוד ה' כי מתשובה מיראה הוא מרוחק מן הש"י שעדיין מדובק בתאות הרע ואז אין יכול השי"ת לשרות בכם וזה שתרגום יונתן אעברו ית יצרא בישא מן