אורח לחיים רטז

ויקרא

אל משה כתב בעל הטורים וז"ל אלף דויקרא זעירא שמש רצה ליכתוב אלא ויקר כאלו לא נראה לו אלא במקרה ואמר נו הקב"ה לכתוב גם האלף וכתבה קטנה עכ"ל. וצריך להבין מה זה הענוה שכתב אלף קטנה ונראה דאמרי בגמרא דשבת פרק הבונה מאי טעמא שיקרא אחד כרעי' קאי ואמת מלבן לבוני קושטא קאי שיקרא לא קאי ע"כ והנה אותיות ק"ר הן מאותיות שקר והם בחי' דין ואם מביא הדין אל חכמה שם נמתק הדין ונקרע כי חכמה הם בחי' עי"ן ואם מביאים אותיות ק"ר אל עי"ן נעשה צירוף קר"ע ונקרע הדין ואם מביאין אותיות ק"ר יותר למעלה דהיינו אל האלף המרומז לכתר נא די שנקרע הדין אלא שנעשה צירוף קרא והוא לשון חשיבות קרואי העדה ומשה היה מביא אותיות ק"ר למעלה אל האלף ונעשה הצירוף קרא וזהו ויקרא אל משה והוא לא רצה לכתוב אלא ויקר ואמר לו הקב"ה לכתוב גם האל"ף להורות שהי' מביא למעלה אל האל"ף וכתב מרע"ה אל"ף זעירא כי ידוע דאותיות זעירות הם בעולם שלמטה ואותיות גדולות הם בעולם המחשבה וע"כ כתב אל"ף זעירא לומר שלא בא אלא לעולם התחתון ומחמת ענותנותו כתב כן

אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם להבין בתחילה אמר לשון יחיד כי יקריב ואח"כ אמר לשון רבים תקריבו את קרבנכם ועיין פירש"י ז"ל ואפשר לומר לפי מה שכתבתי פי' הגמרא מעשה בגר שאמר למדוני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחד וקרבו הלל ואמר לו מה דעלך סני לחברך לא תעביד זהו התורה ואידך פרושה זיל גמור והיינו שאמר לו מצות ואהבת לרעך כמוך שזהו עיקר התורה ובודאי חמר לו החמת שזהו עיקר התורה כי כל הנשמות של ישראל הם קומה שלימה נשמת אדם הראשון ומתחלק לניצוצין עד אין מספר מנהון בעיינין מנהון בידין וחם אדם עושה איזה מצוה או בתפלה או בלימוד צריך לקבל בחמת ואהבת לרעך ואז הוא מקשר עצמו עם כללות ישראל ואז הקומה של נשמת ישראל היא שלימה ויוכל לעבוד ה' ולקרב חליו אבל חם ח"ו הוא בפירוד לבבות אף עם אחד מישראל אז נחסר מהקומה של ישראל ניצוץ אחד שורש נשמתו מזה האיש הנפרד ממנו ואז הקומה בחי' בעל מום וכל אשר בו מום לא יקרב לגשת אל ה' ודוחין אותו ח"ו לחוץ ונמצא זהו עיקר התורה והעבדות ועל כן תקנו שיקבל כל אחד קודם התפלה מצות ואהבת לרעך כמוך דוקא ולא מצות עשה אחרת כדי שיוכל לקרב עצמו אל השי"ת בתפלתו וז"ש אדם כי יקריב כשירצה לקרב עצמו אל השי"ת צריך לקשר עצמו עם כללות ישראל שיהיו מכם כולכם קרבן לה' שיקרב עצמו אל הש"י עם כללות הקומה של נשמת ישראל מן הבהמה היינו בני אדם שדומין לבהמה כמו שדרשו חז"ל מן הבקר היינו צדיקים שמבקרין מעשיהן בכל עת אם ימצא איזה מום וחסרון בעצמם לשוב חל ה' ומן הצאן היינו רשעים היוצאין חוץ לד"ת לשון צאנה וראנה עם כול' יקשר עצמו כמו שאמרו רז"ל כל תענית שאין בו פושעי ישראל אינו תענית והראיה מחלבנה שמקריבין עם הקטורת ואח"כ אמר תקריבו את קרבנכם כלומר מי שהוא רוצה לקרב עצמו אל השי"ת צריך לקשר עם השלשה בחינות מישראל הנ"ל