אורח לחיים רה

קשה לו שלא יאמרו עליו ולא מצדו רק מחמת ירידת ישראל וכאן בשעת ריצוי שנתרצה לו השי"ת אמר לו ועלית בבוקר כשיבא בוקר וימשיך החסדים יהיה לך עלי' אל הר סיני ותבוא למדרגת הר סיני מדת ענוה כמו שדרשו רז"ל למה תרצדון וכו' וע"כ אל הר סיני כלומר למדרגת הר סיני שתבוא למדת ענוה ולא תחפוץ לשום דבר הנאתך ותהיה בבחי' מ"ה ואז ונצבת לי שם על ראש ההר כלומר אז יהיה עמידתך בשביל ישראל לי לשמי ולא בשביל הנאתך שלא יאמרו עליך וכו' רק לי לשמי כי טובות ישראל הם טובות השי"ת החפץ בטובתן שנ ישראל ויש לו תענוג כשמשפיע לעמו ישראל בפנים שוחקות וח"ו בצרתם לו צר כמ"ש במשנה בזמן שאדם בצער שכינה מה אומרת קלני וכו' וע"כ אמר ונצבת בלשון נפעל שיהי' לך עליה ותבוא למדריגת מ"ה וממילא לא תחפוץ לשום הנאתך ונצבת לי לשמי שם על ראש ההר

ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה וכו' להבין מה שאמר אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים דהנה באמת התורה קדמה לעולם אלפיים שנה ונמצא כתוב בה מעשה עגל ואעפי"כ אינו מוכרחים על החטא כי אם לא היו חוטאין הי' התורה ניתנה בצרופים אחרים ובעובדות אחרות כענין שאמרו שיעקב אבינו ע"ה קיים מצות תפילין במקלות אשר פיצל וכו' וקיים פנימות התורה וסודות התורה בעובדות אחרות וכעת שחטאו התורה ניתנה בצרופי אותיות אלו שהם עתה לפנינו וידוע מ"ש בזוהר שערב רב עשו את העגל ולא ישראל וזהו לך רד כי שחת עמך ולא עמי ואלו לא חטאו ערב רב לא הי' ניתנה התורה בצרופים אלו שהם עתה ובמופתים ונפלאות אשר עתה רק בצרופים אחרים ובנסי' ונפלאו' יותר גבוהים וזהו שאמר נגד כל עמך שעשו את העגל אעשה נפלאות אשר נא נבראו בשעת בריאת התורה בכל הארץ ובכל הגוים כלו' בכל הארץ ובכל הגוים אצטרך לעשות נפלאות שלא נבראו בעת בריאת התורה ותצטרך התורה לבוא בצרופים אלו ובנסים ובנפלאות שהם עתה לפנינו ואמר אח"כ וראה את מעשה ה' וכו' אשר אני עושה עמך כי השי"ת עושה נפלאות בכל העולם ע"י הצדיק וזהו פי' ה' בציון גדול כי ציון נקרא הצדיק כי ציון לשון סימן ואות ואמר בזוהר אמר רבי שמעון אנא סימנא בעלמא וכו' וזהו ה' בציון גדול ר"ל ע"י הצדיק נתגדל שמו בעולם וזהו אשר אני עושה עמך ר"ל שאני עושה נפלאות על ידיך

ויהי ברדת משה מהר סיני וכו' ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו במדרש הובא באור החיים פ' זו וז"ל רבי יהודא בר נחמן אמר כשכתב משה התורה נשתייר בקולמוס קימעא והעביר על ראשו ומשם נעשה קרני הוד ע"כ ודבריהם ז"ל סתומים ואולי שיכוונו לומר כי מצינו שמדת ענוה למעלה מכל כאומרם ז"ל מה שעשה חכמה עטרה לראשה כו' ומצינו שהעידה תורה על משה והאיש משה עניו מאוד מכל האדם וכשאמר לו השי"ת לכתוב הדברים מצינו שלא כתוב עניו ביוד אלא ענו חסר יוד ואף זה מן הענוה ובשכר זה זכה לקרני הוד וכו' הוא מה שרמז ר' יהודא באומרו נשתייר בקולמוס קימעא והוא אות יוד שהיה צריך לכתוב ולא היה כותב לרוב ענותנותו וממנה זכה כנזכר ע"כ לשון אור החיים וגם דבריו סתומים וגם מה שאמר במדרש והעביר על ראשו וגם מה טעם שזכה לקרני הוד עבור זה ונראה דהנה יש שני סוגים בענוה אחד הוא מצד החכמה כשהוא דבוק בחכמה כמ"ש והחכמה מאין תמצא ואותיות חכמה הם כח מ"ה וסוג השני שאין בו חכמה והוא עניו ומכיר שפלותו ומי שהוא עניו מצד החכמה הוא עניו ביוד כי יוד מרומז על חכמה שיש בו וסוג השני שאין בו חכמה ומכיר שפלותו הוא ענו חסר יוד לרמז שאין בו חכמה והשי"ת צוה למשה שיכתוב בתורה והאיש משה עניו מאוד וכו' והי' מתחזק עצמו שעדיין לא השיג חכמה רק שרצון השי"ת ליתן תורה על ידו כמ"ש בגמרא מנחות פרק ג' במעשה דר' עקיבא שחזר ובא משה לפני השי"ת אמר לפניו רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני ע"כ ולפיכך הי' מחזיק עצמו שלא השיג עדיין חכמה רק כך עלה במחשבת השי"ת להנתן תורה דווקא על ידו ולפיכך הי' כתוב בתורה ענו בלא יוד לרמז שאין בו חכמה ובאמת הי' משה רבינו ע"ה דבוק בחכמה וזהו שנשתייר בקולמוס קימעא