אורח לחיים קסז

להשי"ת שהוא המחי' הכל והלא הוא הטוב וזהו פי' הודו לה' כי טוב ר"ל אם תרצה להודות ולשבח איזה דבר יודה וישבח לה' כי טוב ר"ל כי הוא הוא הטוב ואמר אח"כ כי לעולם חסדו ר"ל לעולם המשיך חסדו וחיותו והוא הוא הטוב הגנוז והמתעלם בתוכו וע"כ טוב להודות לו לבדו והנה כסף הוא בחי' אהבה וזהב הוא בחי' יראה וז"ש לא תעשון אתי אלהי כסף לא תמליך עליך אלהות מחמת אהבה שיש בו כי האהבה ותענוג שיש בו הוא הניצוץ הקדוש המחי' אותו ועל כן יש בו אהבה ותענוג וזהו אתי כי לולי חיות שיש בדבר ההוא לא היה בו שום אהבה ותענוג והיה אפס ואופס ואלהי זהב לא תעשו לכם כי באמת אין לירא משום דבר רק מהשי"ת כי אין כח בשום נברא להרע לזולתו רק ברצון הש"י וז"פ הוי אשור שבט אפי ומטה וכו' נמשל אחד שהכו אותו בשבט ואח"כ מתיירא מהשבט וזהו שטות גדול כי השבט אינו מכה בעצמו רק מי שאחז השבט הוא מושל בשבט כרצונו כך היה הנביא מוכיחם על שהיו יראים מאשור ולא מהש"י וז"ש הוי אשור שבט אפי ומטה בידו זעמי ולמה לכם לירא מאשור כי אין בו כח להרע לכם בלעדי וז"ש ואלהי זהב לא תעשו לכם ר"ל מחמת יראה לא תקבלו לאלהות כי באמת אין בו כח להרע רק אתם יראים ממנו וזהו שטות גדיל כמשל השבט הנ"ל וזהו נא תעשו לכם

מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך וכו' בכל המקום אשר תזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך להבין שאמר אזכיר והל"ל תזכיר וגם התורה הוא נצחיות והאיך שייך זה הצווי מ"ע תמיד ונראה דבא לרמז ולהזהיר לבל יתגאה ח"ו בעבודה ובאמת כל אדם הזהירו חז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח ומקרא מלא כתיב זבחי אלקים רוח נשברה ובייתר צריך ליזהר בעבודה לבל יתגאה כמ"ש לעיל בפסוק פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב והעיקר שיבין ויחשוב מלבד זה שעובד השי"ת בכוחו ובדבורו ובמחשבתו שהכל שלו אם ח"ו לא הי' לו עזר מהשי"ת בשעת העבודה לח הי' יכול לעבוד הש"י ולדבר דבורים בדחילו ורחימי אבל באמת יש ענוה פסולה הבאה מצד היצר הרע שאומר לו מי אתה שרוצה לעשות מצות ולהתפלל וזהו ענוה פסולה וזהו מזבח אדמה ע"ד שאמרו רז"ל כי הזובח יצרו ומתודה עליו וכו': וזהו מזבח אדמה ר"ל של ענוה תעשה לי לשמי ר"ל אם תרצה שלא תתגאה תאחז במדת ענוה אבל כשתרצה לעשות מצוה גדולה לא תאחז בענוה פסולה כנ"ל וזהו לי לשמי תאחוז במדת השפלות וזבחת עליו את עולותיך כל העליות שלך וכל השלימות שיהיה לך את צאנך אף שתוציא ניצוצות הקדושה מהשבירה ותביא אותם לקדושה ואת בקרך לשון ביקור מה שתבקר מעשיך בכל עת לא תתגאה בהם כלל ועל כונן תזבח את יצרך במדת השפלות ואמר אח"כ בכל מקום אשר אזכיר חת שמי וכו' להורות שאי אפשר לעבוד הש"י אפילו בכל כוחותיו אלא בעזר הש"י בשעת עבודתו שיוכל לדבר דבורים בדחילו ורחימו וע"כ כתיב בכל המקום אשר אזכיר ר"ל שאני בעצמי אזכיר וכו' וע"כ לא תתגאה בשום עבודה כיון שהכל הוא מאתו ית'

ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה אשר אמר הלשון כי חרבך הנפת עליה ולא אמר לא תניף עליה ברזל אפשר לומר דהנה אמרתי פי' הפסוק בפ' ברכה אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' ואשר חרב גאותיך דכתבתי כמה פעמים דאי אפשר לשום אדם לעבור עבירה אלא א"כ נתפס תחילה בגדלות ואז השי"ת מסתלק ממנו כי אין אנו והוא יכולין לדור ואז היצר עושה כרצונו וזה אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רות שטות היינו גדלות כי כל גיא' שוטה וזולת מחשבת גדלות אמרו רז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו רק במחשבת גדלות בהסתלקות ממנו חי החיים אז כמת יחשב כי רשעים בחייהם קרוים מתים והנה כשעשה תשובה ומתחרט על עוונותיו בעשותו תשובה כתיקונה מאהבה הוא בינה הוא עולם הענוה כמ"ש כמה פעמים לשון התיקונים והוא היפך הגדלות אשר חטא עבור הסתלקות השי"ת ממנו ובעשותו תשובה ובא אל עולם הענוה ואז ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ר"ל השי"ת ישוב אליך לשרות עליך את שבותך את