אורח לחיים קסו

ישרים תנחם: והנה אמרו רז"ל שכפה עליהם הר כגיגית אם תקבלו התורה מוטב ואם לאו וכו'. ושמעתי בשם הרב הגדול בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בער הטעם שכפה עליהם ההר כגיגית הלא ישראל אמרו נעשה ונשמע באהבה ורצו לקבל התורה ולמה הוצרך לכפותם וזהו ללמד להם דרך עבודתו שלא יאמר האדם בשעת נפילת המוחין שאי אפשר לו לעבוד הש"י וימתין עד שיהיה לו מוחין רק הוא מוכרח תמיד בעבודה כמו שיוכל בשעת העבודה. כן צריך לעבוד ה' ואינו פטור מן העבודה בשום אופן וזהו שהראה הש"י בזה שהיו ישראל אז במעלה עליונה במוחין גדולים ובאהבה עזה: וגלוי לפניו שיפלו ממדרגתם ופן יאמרו שלא יעבדו אותו עד שיהי' להם מוחין הראה השי"ת שהם מוכרחין בעבודה אף בשעת נפילת המוחין ודפח"ח ובאמת שישראל לא היו יודעין אז הטעם מפני מה כפה עליהם ההר כגיגית והלכו עמו בטוב לב ואמרו נעשה ונשמע וראו שכפה עליהם ההר לכפותם היה להם נסיון גדול שלא הרהרו אחריו ואעפי"כ הלכו בתום לבב וזהו פירש הפסוק נזכירה דודיך מיין כי יין הוא מדת גבורות וזהו נזכירה דודיך אהבתך שקרבתנו לעבודתך במעמד הר סיני ממדת גבורותיך שכפה הר כגיגית ואעפי"כ הלכנו עמך בתום לבב ולא הרהרנו אחריך והלכנו עמך עוד בתום לבב ונקרא משרים וזהו משרים אהבוך הלכנו עמך בתום לבב כדרך העושין מאהבה וז"ש משרע"ה לישראל וגילה להם הטעם שכפה עליהם ההר כגיגית וקבלו התורה מיראה גדולה ולא מתוך אהבה כדרך שהתחילו נעשה ונשמע וזהו אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם ר"ל שזהו נסיון גדול אם תהרהרו אחריו וע"כ בא האלקים ר"ל הדינין והפחד. גם בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ר"ל שתהיו עובדין תמיד השי"ת אף בעת נפילת המוחין עכ"פ תעבדו את ה' מיראה כפי יכולתכם ובשביל זה כפה עליהם ההר כגיגית להורות להם זה כנ"ל

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. להבין שאמר אצל כסף אתי ואצל זהב לכם. ונראה דהנה כתבתי פי' הפסוק טעמו וראו כי טוב ה' אשרי הגבר יחסה בו דהנה ידוע דהשי"ת הוא סובב כל עלמין וממלא כל עלמין ומחיה את כולם ומבלעדי שפעו וחיותו הוא הכל אפס ואופס והנה בכל מעשינו ודבורינו ומחשבותינו צריכין אנו לברר הניצוצות וכל דבר שהוא בעולם הכל הוא ממנו ית' ר"ל שחיותו בו בהעלם ומחמת זה הוא טוב והאדם הנלבב שכל דבר טוב ותענוגים שיש בעולם אינו מדבק עצמו בדבר גשמי רק בתענוג הרוחני שיש בו בפנימית ובהעלם המחי' הדבר ההוא ויודע שהוא ית' המחי' הדבר ההוא ומחמת זה הוא מדבק עצמו בו ית' שהוא תענוג התענוגים וידוע שכלם בחכמה עשה והחכמה תחי' בעלי' והוא המחי' את כולם והאדם שיש בו חכמה וכל מעשיו בחכמה אינו משים לבו לדבר גשמי רק לתענוג רוחני המחי' אותה והוא החכמה וזהו פי' הפסוק מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה ר"ל מי האיש החפץ לדבק בחכמה כי חיים בגימטריא חכם אוהב ימים לראות טוב ר"ל שאוהב כל התענוגים שהם חסדי ה' הנק' ימים ע"ש יומם יצוה ה' חסדו ואוהב את החסדים לראות טוב ר"ל לדבק בהשי"ת שנקרא טוב ה' לכל ומדבק עצמו ברוחני שיש בו בפנימית ובהעלם והוא החכמה המחי' את הדבר ההוא ואינו משים על לבו תענוג גשמי ואמר נצור לשונך מרע וכו' כי הרוצה לדבק בחכמה סייג לחכמה שתיקה ופשיטא שלא לדבר דברים האסורים לדבר וכו' והנה בכל הדברים המשוש יכולין למשש אבל לא הטעם כי הטעם הוא דבר רוחני והוא החכמה המחי' חותה אבל חיך אוכל יטעם: וזהו שאמר טעמו וראו ר"ל בכל הדברים שבעולם טעמו וראו כי טוב ר"ל הטוב והתענוג שבו הוא השי"ת המחי' הכל ולכן אשרי הגבר יחסה בו ממש בתענוג התענוגים ולא לדבק עצמו ולאהוב התענוג הגשמי וכו' וגם טעמים הם בחכמה וראו כי חכמה נק' ראי' וזהו פי' הפסוק הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו כי שמעתי בשם הבעש"ט זלה"ה שאמר אם ירצה אדם לשבח ישבח את המקום ואם ירצה לגנות יגנה א"ע והיא על דרך הנ"ל כי מה לו לשבח את הדבר שמתעלם בו השי"ת ונותן בו חיותו וע"כ הוא טוב ומה לו לשבח הדבר הזה ישבח